צריכה לישון על זה :)

הלוואי שהייתי יותר תמימה, וגם הייתי רוצה לדעת פחות, כי חלק מהיכולת להיות תמימים  נובע מכמות הידע שלנו, כל ידע מנפץ אשליה.

לעומת זאת, הילדה הקטנה שבי, חיה ונושמת, היא לעולם לא תמות, אני מקווה, לעולם לא אהרוג אותה, ואם כן, אעשה ה' שזה יהיה לא בכוונה.

לפעמים שאני הולכת לעבודה אני מצפה שיגרשו אותי, שישאלו אותי - "ילדה של מי את?" ויקחו אותי יד ביד חזרה לביה"ס, וכל מה שאני עוברת זה למעשה חלום, קפיצה בזמן.

אבל, אז אני מביטה בדמות המחוייטת שמשתקפת במראה ואפילו אני כבר מצליחה לראות שאיני ילדה קטנה.

אני אוהבת להשתטות אפילו אם זה לקצת זמן, אני אוהבת שהבחור שלידי מצליח להוציא את הפן הזה בי, להפסיק להיות רצינית כל כך לגבי ולגבי עתידי, ולצחוק פשוט לצחוק.

אם מסתכלים אחורה על רוב החברים שלי, יש דבר מקשר אחד, חלקם היו רזים מאוד וחלקם קצת גדולים יותר,לחלקם היו עיניים כחולות ולחלקם היו עיניים חומות, רובם היו אשכנטוזיים, אבל בעברי יש כמה שלא, התכונה הבולטת של כולם, (אם נוציא אחד שניסתי להיות מישהו שאני לא), זה כולם היו ילדים באיזה שהיא רמה, זה מה שמשך אותי, הקרוסלה הזאת, אני נהנת מהנסיעה, וכל פעם אני המומה שהנסיעה הסתיימה והגיעה שעתי לרדת.

שנפרדתי ממישהו יקר לי בגיל 24, הייתי שבורה מזה, כי מה שמשך אותי מלכתחילה, הילדותיות שבו, היא גם מה שלא איפשרה לנו להמשיך, הרגשתי אז, שתמיד אני אגיע לאותה נקודה ולאותה מסקנה, ומה אני עושה הלאה.

ירדתי למחתרת, 3 שנים בנים לא עניינו אותי, היו פה ושם כמה דברים, אבל לא משהו רציני, או לא משהו שתפס לי את הלב, אני שינתי גישה, הפכתי להיות סופר רצינית, ניסתי אני להתבגר, ופסלתי כל ילד שבא בסביבה.

גם שרצתי לחזור אחורה, הנזק כבר נעשה, ולא יכולתי לשנות כל מיני הרגלים, אולי למתן אותם אבל לא לשנות.

אז היום שמישהו שואל אותי, עדיין את זוכרת להיות ילדה? אני מחייכת לעצמי ואומרת שכן אבל לא איתך.

למה אתם שואלים, נראה לי היום שאם מישהו עדיין מחפש את הילדה (בגילי או מעלי) הוא לא מחפש את השטותנקיות, לרגע לא להיות אחראי, פשוט קשה לו, לתפקד באופן רומנטי, בעולם המבוגרים, ואז עדיף שהוא באמת ילך לילדה כי אני בטח לא אתן לו את התמיכה שהוא צריך.

ובלי קשר, גילתי משהו חשוב, שמי שמדבר על הסקס, כנראה לא עושה סקס, זה למה אני מגלה את זה רק עכשיו, עד עכשיו תמיד הייתי מוקפת באנשים שעושים....