צריכה לישון על זה :)

הבנתי משהו, או שקיבלתי תובנה, אני לא אבין גברים לעולם, אין מה להילחם בזה, זה מה שזה! אני לא צריכה להבין גברים, לא מנסה לא אנסה להבין גברים, פשוט מקבלת (ותודה להודו שהביאה אותי עד הלום).

הסיפור האחרון עם המין השני, גרם לי להבין עד כמה אני פשוט לא יכולה לצפות לכלום וכמה שאני לא מבינה, אבל אולי אתם יודעים מה, אולי זה הכל אצלי, אני מוכנה להודות שיתכן כי הבעיה אצלי, אז הנה סיפור שכך היה.

שטיילתי לי בהרי נפאל הרחוקה פגשתי בחור, רגע לפני מאמץ אחרון וסיום טיפוס מתיש מאוד, באמצע השלג עמד לו בחור מקסים עם חיוך מזמין, הוא היתה מתנה משמים, בדיוק מה שהייתי צריכה במצבי הנפשי הרעוע, אחרי יומיים של מנוחה המשכתי לעבר המטרה הסופית והוא נשאר לעוד כמה ימים נוספים. ביומיים שהייתי שם, לא היה הרבה מגע מיני, בעיקר בגלל מזג האוויר וחוסר האמונה בחימום. אבל היו שיחות נפש רבות ותובנות מרובות, ובעיקר היה בדיוק מה שהרופא המליץ.

אני לא בטוחה בכלל אם החלפנו מיילים או טלפונים, אני חושבת שלא. כמה ימים לאחר שהגעתי למקום חם והחלטתי להישאר בו, הוא גם הופיע, אך עד שהוא הופיע, היה לי מייל קורע לב מהאקס, שגרם לי לחשוב הרבה על האקס, ולשאול קושיות ובעיקר לא ידעתי כיצד להגיב למייל, שכמובן כמו כל בן ממוצע, נשלח לאחר שהבין שאני הלכתי, ואז הוא נזכר שאני חשובה וחסרה וכן הוא מכון לעשות הכל למעני, אבל זה לא הסיפור לעכשיו...

.

ההחלטה שלי היתה להמשיך הלאה, וכחלק מהניסיון להמשיך הלאה, ניסתי לתת לבחור שפגשתי בערים ניסיון אמיתי, וכתוצאה מזה היינו יחד מספר ימים, אך הוא הבין מהר מאוד שאני אי שם במרחב, המשיך בטיול שלו הלאה. פה כבר היתה החלפת מיילים/טלפונים, אני אפילו זוכרת אותי כותבת לו,פתק חמוד מאוד,שבתוכו נכתב ש"אתה בארץ תתקשר".

אז אכן שהוא היה בארץ הוא התקשר, ואפילו בא לבקר, אך הוא הגיע שאני הייתי עדיין בשלבי פריקת מזוודות ואיתן הגיעו כל החששות שלי לגבי חזרה ארצה, וגם הוא לחץ,  לי זה היה קשה אז שיחררתי.

כעבור מספר חודשים לא מבוטל, אני זאת שיצרתי את הקשר, הרגשתי פיספוס, הרגשתי שיכול להיות פה משהו טוב, ואחרי שנחתתי והיתה לי פינה משלי והרגשתי שאני פנויה גם בראש וגם בלב להתעסקות רומנטית, יצרתי קשר.

בהתחלה היינו מחליפים מיילים לאחר מכן זה השתדרג להודעות בפייסבוק ולבסוף נפגשנו :)

בפעם ה- 1 היה הכי כיף בעולם, אפילו לא היה בנינו מגע, רק פגישה בין מכרים ישנים.

במפגש השני, כבר באמצע שיחה קולחת בפאב מעושן, הוא משך אותי לנשיקה חזקה, וקיבל ממני חיוך מבסוט, לאחר שקיבלנו הערות מיושבי הפאב, פרשנו לביתי הקט, שנינו שתינו יותר מדי ולפיכך הוחלט שהוא ישאר לישון, כבר ישנו יחד בעבר, זה לא היה נראה לי בעייתי, ביחוד שגם הבהרתי כוונות וגם הבהרתי את הסטאטוס החודשי שלי.

וכך הלכנו לישון, בחמש בבוקר התעוררתי בבהלה, הוא משך אותי לחיבוק בעודי יושנת על הבטן, טוב שהוא לא הפך אותי ביותר כוח, ואני לא בן אדם של בוקר, הוא יודע זאת, דיברנו על זה אין ספור פעמים, צחקנו על זה אינספור פעמים, אמרתי לעצמי להירגע, ניסתי להגיד לעצמי זה חמוד...אך מפה זה רק התרדרד הוא החל לעשות לי נעים ביד..בגב....בצוואר..ולתת לי נשיקות בגב בצוואר ביד...ושוב הכל מתוך הנחה שסקס לא יצא לו, פיזית הרי לא יכלתי. שהכל היה יותר מדי לי, ניסתי להסתובב ולחבק אותו בעצמי, פה קיבלתי חיבוק הפוך, ולא משנה כמה פעמים עצרתי/החזקתי את ידו הוא המשיך בשלו.

הרגשתי כל כך מרומה, שקמתי מהמיטה להתקלח, שיצאתי מהמקלחת הוא כבר היה אחרי קפה ולפני שנכנסתי לחדר להתלבש, הוא התנצל שהוא חייב לזוז, והלך, רק בשביל הפרוטוקול יש לציין שהבן אדם מובטל. כך שאולי הוא צריך להיות איפה שהוא אבל זה כן סובל דיחוי.

בשביל להבין אולי מה כל כך דחה אותי בהתנהגות שלו באותו בוקר, היה ללא ספק הרקע המשותף שלנו, והצפיה שהוא אכן מקשיב לי, מפנים דברים שנאמרים, גם אם הם לא נאמרים ישירות אליו.

הוא איש של בוקר, ואוקי הוא קם, באופן טבעי בשעה חמש בבוקר, אבל אני לא, בטח לא אחרי שהלכתי לישון בסביבות שתיים שלוש בלילה, ובמקום לא יודעת להעסיק את עצמו או לחלופין ללכת, הוא היה בשלו, מה שטוב לו, שאני לא משתפת פעולה.

בעיני הוא החליט שזה לא משנה איזה יום יש לי מחר, שהוא יודע שהוא עמוס, ושאני קמה מוקדם, שלי אין שנ"צ בצהרים, ושיש לי מלא לקוחות שאני צריכה להיות במיטבי, הוא בחר להיות עסוק בשלו.

ואני מצטערת, אי אפשר לישון שמישהו מנשק אותך עושה לך נעים....בטח אין אפשרות לישון טוב. ושהמישהו הזה לא מגיב לך, לא מחייך תופס לך ידיים, כן אני מצפה שהוא יפסיק מבלי שאני אצטרך להשתמש במילים "די תפסיק זה לא נעים לי" .....למה בכלל אני צריכה להגיע עד לשם?עד למקום שאני אומרת - די!

גם העובדה שהוא הכין לעצמו קפה, ולא הכין לי או לחלופין אפילו לא שאל...ואין זה משנה שכל הסיטואציה קרתה אצלי בדירה! לא הוסיפה לו נקודות זכות.

כל הדרך לעבודה, ניסתי למחוק את אותו בוקר, לא הבנתי, אייך בן אדם שבחיים שלי יותר משנה, ויותר משנה, מביע התעניינות בי, אייך הוא התנהג בצורה כזאת אטומה, הרי היו לנו אינספור שיחות שצחקתי איתו על זה שקשה לי, קשה לי להכניס אדם לחיים שלי, למרחב האישי שלי, מודה! טוב לי להיות לבד, גם לצערי התרגלתי במידה זו או אחרת.

שאלתי את עצמי אייך כל ההתנהלות הזאת קרתה בכלל, ואייך אני שממש לא ילדה, אייך אני נתתי לה יד, אייך מצאתי את עצמי במקום שלא רציתי להיות בו?

אמרתי לעצמי אין מה לייסר את עצמי במחשבות, וניסתי עד כמה שאפשר להמשיך הלאה.

באותו יום הוא עלה מולי בפייסבוק, לשאול מה שלומי, אתם אולי חושבים שזה חמוד, אני הערתי לו אינספור פעמים שאני שונאת את הידברות דרך הפייסבוק, בכלל דרך מימד הקשור לכתיבה, מבלי לשמוע אייך נאמרים הדברים, יש בזה לדעתי, משהו לא אישי, שאני מצפה שאם למישהו יש משהו להגיד לי, שירים טלפון, כן, כל זה נאמר, יותר מפעם אחת.

4 ימים אח"כ, שלא שמעתי ממנו כלל, הוא שאל לשלומי בהודעת סמס וכן אם אני רוצה לראותו - תשובתי היתה שאני עסוקה, יום למחרת קיבלתי מבול של הודעות לאורך כל היום, דבר שלא חיפר לא על אותו בוקר, ולא על היעלמות לכמה ימים, דבר שהבהיר לי שאין לו מקום בחיי.

שאלתי את עצמי אייך אדם שקירקר אחרי שנה נהג בצורה שהוא נהג, שהוא בניגוד לבחורים שאני יוצאת איתם, יודע עלי דבר אחד או שניים.ויכול כן להעסיק כיצד יש להתנהג בשביל שאני לא אפסול ישר.

הבנתי משהו חשוב לגביו שאני לא ממש רוצה אותו, כי אם כן כל ההתנהגות הזאת היתה יותר מפריעה לי קצת יותר, וכן הייתי אני מרימה טלפון, אני הייתי קצת יותר יוזמת. אבל לא ממש רציתי לדבר איתו. בנוסף הובהר לי, שהוא לא הבחור בשבילי, שבחור שמתנהג ככה, ודרך אגב זה בכלל לא משנה באיזה קטע הוא רצה אותי, הוא פשוט אדיוט לא בשבילי, וכאן אני אומרת לכל הבחורים, בחור שלא מטלפן אלי זה לא בשבילי, אין לי כוח למשחקי כוחות הללו, הבעיה הגדולה שלא יכולתי לחתוך, לחתוך משהו שלא קיים, הנחתי שתשובתי כי אני עסוקה תתן לי מרווח נשימה של עוד 4 ימים, אבל טעיתי.

למחרת הוא לא הפסיק להתקשר, ושלא עניתי קיבלתי הודעות באיזה מספרי טלפון ניתן להשיגו ומתי. יש לציין שהוא התקשר בשעות שאני בעבודה, שכבר פעם דיברנו על זה, שזה ממש לא זמן נוח לי....אבל כבר פה לא הופתעתי.

שסוף סוף עניתי, ואמרתי לו שאני מתנצלת, שלא אהבתי את כל ההתנהלות בנינו וזה גרמה לי להבין שאנחנו לא יכולים להיות בני זוג - מילותיו האחרונות היו.."היי שלום, לפחות לא נקשרנו זה לזו"

עולם מעוות אני אומרת, ככל שאני דחיתי אותו, ככה הוא הביע יותר עניין, ובכלל אני שואלת, זאת אני? זה הוא? אולי בכלל זה העולם? :)