מים אפורים

איך מישהו יכול לצפות שהחלומות שלו יתגשמו, כשיש כל כך הרבה אנשים שאפילו פת לחם לא יכולים לקבל? איך אדם יכול לחוש תקווה כלשהי בעולם הזה?

תקווה זו אמונה במזל, בכך שמישהו, משהו, יבוא ויעזור לכם לסובב את הדברים בכיוון הנכון. אמונה באלוהים, במזל, בסדר כלשהו ביקום. בסוף טוב. אך אם הם לא עבדו בשביל מישהו אחר, למה שהם יעבדו בשבילכם? אתם בכנות חושבים שכל אחד מאותם 6 מיליון, כל אחד ממיליארד אחרים, היה רע יותר, נחות יותר, פחות ראוי מכם? שהיום העולם מקום טוב יותר? כיצד אתם שונים מהם? למה הם יכלו לרעוב ולסבול (אני לא מדברת על למות כי זה היה החלק הכי פחות גרוע) עד שלא יכלו יותר לעמוד בזה יותר, ואז עוד קצת,

למה הוא לא הגן גם עליהם?

תחשבו על זה.