במשך המון זמן אני רוצה להעניק לעצמי התחלה חדשה. חיים שבהם לא אתחרט על רגע אחד ואחיה את החיים במלואם בכל יום ויום. תחושת הריקנות שמתלווה אלי עקב כל כך הרבה תחושות ומחשבות לא נעימות שחודרות לראש שלי ומתסכלות ומתסבכות כל פרט בחיי. מאיזהי סיבה יש לי סוג של מעצור כשזה מגיע לתקשורת עם אנשים. אני רוצה לצאת ולהנות עם חברים ומצד שני רק בא לי להיות לבד. רוצה לשמור על קשר אבל שזה מגיע לרגע הנכון אני בורחת. וחבר שלי. המושלם. אין בן אדם בעולם הזה שגרם לי להרגיש טוב כמוהו. להרגיש נאהבת ויפה ומוכשרת ומדהימה ולמרות הכל יש לי צורך לקלקל ולהרוס. לאהוב אותו כמובן אבל להרוס בהמון מצבים ללא סיבה. להתבאס ולהגזים. על כל רגע כזה אני מתחרטת שני אחרי. והצורך המטורף להיות כמו אנשים אחרים.. לא מצליחה לשלוט באיזהו מקום.אבל אני החלטתי
ואני באמת רוצה שינוי
ושינוי דורש מאמץ .
המסע המשוגע שאני הולכת לעבור בעניין של בניית הביטחון העצמי והאהבה העצמית.. ולא בקטע הנרקסיסטי דווקא- פשוט להיות מרוצה מעצמך ומהחיים וזה הכל . לחייך ולא צריך הרבה מעבר :)
להתגבר על המכשולים שכביכול משתלטים על הכל. לדכא את המחשבות הרעות ולהתחיל לראות כמה מזל אור ואושר יש בחיים הללו וכמה אפשר להנות ולחיות בכיף. שמה שאנשים אומרים וחושבים עליך לא חשוב כמו איך שאתה מרגיש עם עצמך.
אשמח לדבר עם אנשים שאולי עברו תהליך דומה.. לא הרבה אנשים מודים בדברים אלה אבל אלו שכן וכן הצליחו לצאת מהמעגל הקטן הזה אשמח לשמוע מה דעתם ואיך אפשר לצאת וללמוד מכל העניין הזה. תודה :)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
™Bubbly