יומני היקר

לפני כמה ימים

דברתי עם איש אחד,

שהיה לי נורא חכם.

דברנו הרבה

על  אהבות,

     אכזבות

     וחתולים.

אמרתי לו                               

שהתכונה שאני הכי אוהבת                   אבל הם חתולים           

מעריצה                                        ויודעים

בחתולים וקצת  גם בי                       שזה חלק מהתדמית שלהם

זה שלא משנה                               ושכולם מצפים

מאיזה גובה הם יפלו                       שהם יפלו תמיד על הרגליים.

או מאיזה גובה יזרקו אותם                 אז הם לא מראים לאף-אחד

תמיד הם ינחתו על הרגליים,                 שזה בכלל לא ככה באמת.

יחייכו חיוך חתולי

אדיש ומתנשא

וימשיכו ללכת                         האיש הזה לא ראה את הפנים שלי,

כאילו כלום לא קרה,                  כי אם היה רואה את הפנים שלי

ואף אחד לא נפל                     בטח שהוא היה מוריד ת"עיניים

ובטח לא קם.                         ורואה ת"רסיסים שלי על הרצפה.

       וכשאמרתי את זה לאיש    

       שהיה לי חכם נורא                          {כתבה :

       הוא שתק רגע                                 ורד מוסינזון}

       ואחר-כך ענה

       שזה בכלל לא ככה,

       אלא אחרת לגמרי

       שבעצם החתולים

       רק עושים כאילו

       שכלום לא כואב,

       והם נופלים על הרגליים.

       בעצם הם נופלים על הגב

       ונשברים כל פעם מחדש

            ל ר ס י ס י ם ,