יומני היקר

 מאת חיים פרטוק

בני אדם אינם חיים לעולם.

שנות חיינו  פחות מעִפעוף עין הן,

כאשר אנו מודדים אותן לפי קנה מידה של הנֶצח.

נשאלת  על כן השאלה ,

מה ערך לחיי אנוש ?

הן כל כך הרבה כאב יש בעולם,

מדוע, אפוא , חובה על כל אדם לסבול כל כך,

כאשר חייו אינם אלא כעפעוף עין ?

עפעוף עין ,לכשעצמו, אפס ואיִן,

אך העין המעפעפת , היא כן משהו.

משך החיים אפס ואין הוא,

אך האדם החי משך חיים זה הוא משהו !

יכול הוא למלא משך זה בתוכן, כך שאיכותו

תהא מעל לכל מידה, על אף שמבחינת הכמות יהיה כה זעיר וקטן.

אדם חייב למלא את חייו תוכן ,

ואין התוכן  ניתן לחיים מאליו.

עבודה מפרכת היא למלא חייו של אדם תוכן .