יומני היקר

 אני "דולי"  כותבת היום את הפוסט....

אינני זוכרת את ביתי הראשון,

אך אזכור את ביתי השני עד יומי האחרון....

וכך זה היה -

יום אחד שוטטתי כדרכי ברחוב

כנראה שלא היה לי בית

והאוכל שאכלתי היה ממש כזית

לפתע פגשתי איש

שראה אותי מדובללת, מקורזלת

 וחיפש למי אני שייכת

מאחר וראה שאינני שייכת לאף אחד

החליט לקחת אותי לביתו   (מבלי להתייעץ עם משפחתו).

הוא הניח אותי בביתו

והלך לעבודתו

 אני החלטתי לעלות על הספה

ולתפוס שם מנוחה. .

לפתע הגיעה אישה, כנראה בעלת הבית

והיא קראה בקול: היי, כלב,, מה אתה עושה פה ?

עניתי לה....

 את לא רואה שאני כלבה  !

נו, טוב נאלצתי לרדת מן הספה. .

אבל מאותו היום התחילה אצלי החגיגה-

ראשית, רחצו אותי באמבטיה עם שמפו ומים חמים

קיצרו לי את ה"פוני" , שלא ייכנס לי לפנים..

על אחת הכורסאות שמו מגבת גדולה

ושם הייתי רוב היום מבלה..

הייתי אנינת טעם

כאשר טגנו כבד עוף הסתחררתי בכל הבית מהריח הטוב   

כאשר מישהו אכל כריך עם גבינה צהובה

בקשתי ביס, טעימה ועוד פרוסה. .

זכור לי מקרה מצער

ערב אחד החלטתי לרוץ אחרי אדוני הממהר ,

ולפתע הגיחה מכונית ופגעה בי

הבנתי שמשהו לי נשבר

מיהרנו מייד  לוטרינר

לא היה מנוס,

 אלא לשכב בשקט עד שעצם הרגל תתאחה.

מידי פעם נשאוני על כפיים למטה,

כדי שלא אפול במדרגה

מקום משכבי בלילות היה על השטיח ליד בעלת הבית,

ובבוקר עברתי לצידו של הבעל

שייקח אותי לטיול היומי .

אינני יודעת מה קרה ,.

אך יום אחד נעלמתי ואינני יודעת  לאן ומדוע  . . . .

אולי נפגש בגלגול הבא . . .