יומני היקר

רק ילדים - מאת עמוס אלנבוגן

רק ילדים יכולים לצחוק, לכעוס, לבכות, לחבק, לריב, להשלים ולהתעודד – והכל תוך
חמש דקות
 
רק ילדים גורמים לך להוציא מהגרון קולות, רעשים וצלילים שבסיטואציה אחרת  היו
מביאים אותך לאשפוז.

רק ילדים יכולים לחיות חודש שלם על במבה – ועוד לדרוש תוספת.

רק ילדים יכולים להכריז על פרוץ מלחמת העולם הראשונה כשמנסים להכניס אותם
לאמבטיה – ועל פרוץ מלחמת העולם השנייה כשמנסים להוציא אותם משם.


רק ילדים יכולים לרצות כל כך חזק משהו – שאפילו הם לא יודעים מהו.


רק ילדים יכולים לצייר עיגול – ולספר לך שבציור רואים את המכשפה נלחמת בדרקון 
שעף בתוך היער השחור.

רק ילדים  רוצים להיות עשירים – כדי שיהיה כסף לממתקים.

רק ילדים  יכולים לבקר ב'בית חלומותיי', לקפוץ לבניאס, לקרוע את הלונה פארק, 
לאכול בבורגר, לשכור סירה בירקון  - ובסוף היום לבכות שלא הסכמת לקנות להם 
ארטיק.

רק ילדים כל כך רוצים להיות גדולים.

רק ילדים יכולים לגרום לכם להתנהג באופן ילדותי – ולהרגיש נפלא עם זה.

רק ילדים מסתדרים ביניהם נפלא – עד שאתם מפריעים.

רק ילדים מחכים חודשיים ליומולדת,סופרים את הימים, חולמים על המתנות, לא נרדמים
מרוב התרגשות בלילה שלפני – ובסוף מבלים את המסיבה עצמה בלבכות ולשבת לכם על 
הברכיים.

רק ילדים רוצים לעשות הכל לבד – חוץ מלהיות לבד