מלחמת לבנון השנייה
...אני עומדת במטבח ביתי ...
בידי האחת כוס מים, ובידי השניה שפופרת הטלפון בשיחה עם חברה.
זה היום השלישי למלחמה.
אני לבדי בבית...
בנזוגי נסע , ואת הטלפון הנייד שכח בבית...
לפני שלושה ימים התחיל הבוקר בידיעה המרה שאִשה , שאינני מכירה משכונה רחוקה,
יצאה למרפסת ביתה כדי לשתות את קפה הבוקר...היא נהרגה !
אדם מבני משפחתי הקרובה צלם טלוויזיה נמצא כל הזמן באש החיה , ומצלם את נפילות הקטיושות,
ואני דואגת ...
אף אחד לא יודע מה יביא המחר...
העיר מתרוקנת .
בחוץ שקט נורא !
משום מה נזכרתי בים כיפור בשנים עברו כשהרחובות היו ריקים , אך כעת
ביום כיפור רואים אנשים הולכים ושבים , ילדים על אופניים - וכעת דממה מעיקה .
עיר רפאים !
בבניין בו אני גרה נותרנו שלוש משפחות , ואני גיבורה שכזאת אומרת: " אני את העיר לא עוזבת"!
...אני באמצע שיחת הטלפון , ורעש החריש אוזניים , בום טראח...
בבית משהו עף ונשבר .
אוי, מה עושים ?
לאן בורחים?
האם יש טעם להכנס לחדר הבטחון?
הנחתי בחופזה את השפופרת , ורצתי לחד הבטחון .
פחד גדול תוקף אותי , מי יודע מה קרה? איזה בניין נפגע ? האם יש נפגעים ?
אני יראה לצאת מפתח ביתי .
אינני יודעת אם אפשר להמחיש במילים את הפחד, החשש הנוראים...
חוסר הוודאות ...
רק לאחר שהשתרר שקט מוחלט ועברו רגעים רבים העזתי לרדת לחדר המדרגות ולשבת ולחכות...
שכנה ראתה אותי , וסִפרה שנפלה קטיושה בבניין הסמוך אלינו , במזל היו "רק" זוג קשישים נפגעי חרדה.
שאר הדיירים לא היו בבית .
לבניין נזק רב.
מיד נאסף המון ליד הבנין, אני לא התקרבתי לשם .
עליתי חזרה לביתי , ראיתי שצנצנת ותמונה התנפצו , והשלט של המזגן עף והתפרק... ומכאן נבע הרעש המצלצל בתוך הבית.
עוד באותו היום ארזתי מזוודה ...
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
נ*גה