הוצאתי מארון הבגדים את בגדי הלבן שלי :
חצאית לבנה וחלצה לבנה ,ארוכת שרוולים
גיהוץ אחרון
והכנתי ליד "המחזור" ומטפחת הראש ( מעין צעיף), שהיתה של אמי
הרחובות התרוקנו...
אני אוהבת את השקט הזה...
אנשים בלבן חגיגי הולכים לכוון בית הכנסת...
בדרך כלל אני מתחילה בכותרת לפוסט,
היום אני מתלבטת
ביקור בית ביום הכיפורים
אשה אצילה
מחלה
הארכת חיי אדם
אני מכירה אותה שנים רבות ...
מקומה בבית הכנסת ליד המושב של אמי ז"ל
עם פטירתה של אמי ירשתי אני את המושב הזה.
אבא שלי , שיחיה, מתעקש כל שנה לשלם עבורו.
אני פוקדת את בית הכנסת ביום הכיפורים.
בערב יוה"כ לתפילת כל נדרי ובמוצאי יוה"כ לתפילת נעילה.
מאז שאִמי נפטרה אני נוהגת ללכת גם לפני הצהריים לתפילת "יזכור" .
אמש , בהגיעי לביה"כ לא ראיתי אותה את גב' ל.
אשה אצילה, עדינה , לבושה בעידון , עיניה תמיד מחייכות ...
היתה מיודדת עם אמי ז"ל.
הידידות עברה אלי ...
אלמנה כבת 87 הרבה שנים.
חולה שנים רבות בסרטן העור....
היום לאחר תפילת "יזכור" החלטתי ללכת לבקר אותה.
מעולם לא הייתי בביתה, אך מספר פעמים לוויתי אותה לאחר התפילות וידעתי היכן ביתה.
הִססתי ...
אולי אפריע לה, אולי לא תשמח לבואי ,
אך ליבי דחף אותי לביקור הזה !
היא פתחה לי את הדלת...
לבשה מיד חלוק על גופה הצנום ( רזתה מאוד)
וישבנו יחד בסלון ביתה.
הבית מסודר להפליא, מצוחצח נקי .
היא סִפרה לי שאמש צפתה במרפסת ביתה על נהירת האנשים לבית הכנסת .
מסתבר שהיא מאושפזת בבית חולים ומקבלת הקרנות .
היא שוחררה הבייתה רק ליום הכיפורים .
בהגיעה נִקתה קצת את האבק, אך לפי דבריה אפשר "לגדל חיטה עלהארון מרוב אבק..."
היא הראתה לי את תמונת בנה היחיד שלפני שמלאו לו 60 ( לפני שנתיים)
נפטר לפתע מדום לב, לאחר ששב מחגיגה והפלגה לכבוד יום נישואיו.
היא ספרה לי איך הודיעו לה על מותו :רופאת המשפחה , ידידה ורב שהוא גם קרוב משפחה.
היא מצפה עדיין לבואו בפתח דלתה 
היא דברה ואני הקשבתי...
עיני דמעו וגם כעת גרוני נחנק.
יש לה נכדים ונינים...
- ואני שואלת ( אין תשובה חד משמעית, אני יודעת)-
האם יש טעם לטיפולים הקשים שהיא עוברת , לסבל , לכאבים, לאיבוד חוש הטעם והריח...
על מנת להאריך את החיים?
אבא שלי גם כן לא חש בטוב ( ענייני לחץ דם), ואני דואגת מאוד !
אם תתבוננו היטב תוכלו לראות אשה צעירה , וגם מזווית אחרת אשה זקנה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
נ*גה