יומני היקר

 אחד הספרים שקראתי לפני מספר שנים , וזכור  לי כמרתק

היה:

  הנרות בערוּ עד כלות

          מאת : שאנדור מאראי

גבור הספר הוא גנרל בדימוס, המחכה 41 שנים לפגישה עם חברו-מנוער, 

חברות בין נער אצולה הונגרי, איש צבא בנשמתו,לנער פולני עני בעל נפש עדינה ונטייה לאומנות

עמו יש לו חשבון ישן: חשבון של ידידות שנבגדה,

חשבון של רצח שלא בוצע, ושל שאלות שנותרו כל השנים ללא תשובה. 

הפגישה הצפויה, הקורא מוצא עצמו במסע לתוך נימי נשמתו של קשיש תשוש

אשר במשך כל אותן 41 שנות נתק בעצם גזר על עצמו "להתרחק מהעולם הסובב אותו"

וקבר את עצמו בטירה המבודדת של משפחתו. בספר מתוארים החיים באירופה של תחילת המאה שעברה,

חיי המעמד הבורגני אשר דעך,

אהבתו לאישתו ממנה התרחק ,גאווה, בגידה, נאמנות, כבוד,

ועולות שאלות לגבי פשר האירוע שגרם להיעלמותו של החבר למשך עשרות שנים.

 מועלות שאלות כבדות משקל לגבי מהות החברות האם אכן ישנה חברות טהורה הדדית ,

וכנה חפה מחוסר אנוכיות?

 עיקרו של הספר הוא בשיח, החד-צדדי – כולו מפי הגנרל , בין שני הידידים, בעת פגישתם המאוחרת.  

שני פנים לספר: מחד, הוא מעמיק בנסיון להבין את נפש האדם   את מניעיו,

את ההתפתחות הרגשית שהוא עובר בחייו;

מאידך, הוא מעלה ציור מרתק של חיי האריסטוקרטיה ההונגרית לפני מלחמת העולם הראשונה. 

חייו של מחבר הספר, שאנדור מאראי, סופר הונגרי פורה, היו טראגיים:

כל ימיו  נלחם בשלטון הקומוניסטי בהונגריה מולדתו.

לאחר מותו הפכו ספריו לרבי מכר ב-24 מדינות ובכולן הוכתרו יצירות מופת.

                                           קריאת ספרים