יומני היקר

 זה מחזיר אותי שנים  אחורה ...

ילדה קטנה

דקה וצנומה

מזל שכולנו קראנו לה מזי

צנועה ושקטה.

מעולם לא דחפה ולא צעקה .

את שִעוריהָ הכינה בקפדנות

והיתה בעלת חוש אחריות.

             מזי שלנו

של כתה ג/1

כוּלנו בוכים מרה,

נִזכור אותך לעד

לא נשכח את חיוכך

את פנייך היפות,

הליכתך העדינה

מזי היקרה, שנשארה ילדה...

 מִלים אֵלה כתבתי לאחר לֶכתה מאִתנוּ ....

ישבנו מסביב לשולחנות בחגיגת ברית מילה

ועברה שמועה שהיתה תאונת דרכים

וכנראה נפגעה תלמידה מבית ספרנו .

רק כששבתי לביתי

אמרה לי ילדה  שכנה :

את יודעת שנהרגה ילדה מהכִּתה שלך ?

שמעתי את השם ונרעדתי, התחלחלתי

מ. היתה הבוקר בכתה...

כתבה מבחן בחשבון...

היתכן ?

   החלטתי מייד ללכת לביתה של הילדה

בעודי בדלת הגיעה יועצת ביה"ס ושתינו הלכנו לשם

 כן , מ. שהבוקר עוד היתה בכתה - איננה !!!

 היא חצתה את הכביש  ליד הבית שלה ,

 ונהגת צעירה בת 19 פגעה בה.

לאחר מכן היו במקום הפגנות לִבנות שם אי תנועה , כדי למנוע תאונות.

 יועצת ביה"ס באה לכתתי  ,

 ישבנו במעגל וממחטות הנייר עשו סבב...

הילדים היו המומים , חלקם בכוּ, חלקם דברוּ ,וחלק פשוט שתקו ... 

 הפסיכולוגית היתה לרשות הילדים...

 אחרי יום או יומיים אמרתי בשקט לאחת מחברותיה:

 ומה איתי? המורה? לא זקוקה לסיוע? להדרכה? ...

 לא הייתי מסוגלת לקרא את שמות התלמידים ביומן,

 השם שלה היה רשום וחקוק מול עיני,

 הכסא עליו  ישבה ...

 כשבאתי בזמן השִבעה אמה סִפרה לי דבר מדהים ומוזר...

 היא מצאה במגרה של השולחן של הילדה

 מכתבים להורים שבו היא  מבקשת  סליחה מהם אם התנהגה לא בסדר...

 כאילו היא ידעה שהיא הולכת להִפרד...

  את המִלים שכתבתי מישהי אחרת קראה...