יומני היקר

   כשאדם וחוה מגן-עדן גורשו

[היה זה ביום הכיפורים],                                           כמו כדור מתגלגל הגורל וחוזר,   

על פתח גן-עדן ישבו ובכו,                                         ועל-כן : אל יאוש – יש תקוה !  

 בכו בכי תמרורים.                                                   כל דבר שתראו- יש לו חוץ ,יש לו תוך,

                                                                            רק בפנים חבויה הטובה!

"יסלח נא האל,רק יסלח וימחל!"               

אמרו הם בבושת פנים,                                             אחרון וחביב – כל דבר יש לו סוף,

"הלוואי שלחזור לגן-עדן נוכל,                                   נא שמחו בו כל זמן שהווה "

כי היה לנו טוב שם בפנים!"

                                                                           כך אמר אלוהים ונתן לשניהם

                                                                           מתנה: סופגנית מתוקה-

בכו ובכו ארבעים יום וליל,                                       עגולה כמו כדור,

הגיע קולם עד שמים,                                               טעימה גם בפנים,

יצאו מלאכים במשלחת לאל-                                     נעלמת בפה תוך דקה......

אולי הוא יסלח בינתיים......                                       

                                                                                  ומאז כל שנה , בערבי חנוכה -

אבל אלוהים לא סלח במרום.                                            כשנגיש לשולחן סופגניה -

כך עברו עוד שבוע, שבועיים.....                                       נזכר בשלוש העצות הטובות

סוף כסלו, והשניים עודם במקום                                        שקבלנו  ב...! סוף גן יה

ובוקע בכיים  השמים.....

אז אמר אלוהים לזוג שבכה:

"לגן- עדן סגורות הדלתות,

אך אתן לכם שי לעולם הבכא,                       

                                                      תמונה של מארק שאגאל