יומני היקר

 כסלו

דצמבר  

6  בבוקר 

יום שני של חנוכה

בלילה היה מזג אוויר סוער

אני ברכבת

בחוץ עדיין חשכה

ברכבת חם

הייתם מאמינים ? ...

כעשר דקות חלפו ...

בצד מזרח מפציע השחר

העצים עדיין ? צבועים  בשחור .

ההִתבהרוּת  הדרגתית ...

צד מערב עדיין שרוי באפלולית.

מעולם לא הבחנתי שצבעי השחר ,

האורות והצבעים אינם זהים בשני הכיוונים

( וזה בעצם מובן...)

מהבתים מבליחים  אורות ראשונים

של  המשכימים לקום לעמל יומם.

שקט...

 כל אחד שקוע בעִתון הבוקר.

 והנה מפֵר את הדממה צלצול הפלאפון  הראשון...

( אוי , מה היינו עושים בלעדיו?  )

 ובעליו  מדווח: אני ברכבת  ו...)

 העצים מתחילים לקבל את צִבעם הירוק ,

 ועדיין השמש איננה

 הפנסים  עדיין דולקים .

ממולי יושב חיָל חמוש ב...

 משקפיים

 ונגן כשאוזניות לאוזניו .

 הוא נרדם ועִמו עוד נוסעים ממשיכים את שנת הלילה,

 רק אני לא נרדמת...

 וגם לא מאזינה לרדיו ( בטלפון הנייד),

 זקוקה עדיין לשקט...

 עברה עוד כמחצית השעה, הרכבת התמלאה

 והשמש הופיעה במלא הדרה !

 קרני השמש משתקפות בחלון שממול ( החלון המערבי , לידו אני יושבת)

                      ובוקר של יום חדש כבר כאן !

  כאן עדיין השלווה ,

 אך שאני מציצה החוצה

 ומתבוננת בים

 רואה אני שהוא היום קוצף בלָבָן...

 הנסיעה חזרה ביום המחרת לביתי

 בערב

 היתה רועשת

 רכבת קומותיים

  וילד כבן 5 או 6

 רץ במשך כל הנסיעה הלוך ושוב

 מטה , מעלה והוריו  לא חשבו   להעיר לו

 ואפילו רב עם בחור צעיר  שהעז לומר לו משהו . 

 רעש נוסף ומרגיז היה של אֵם אחת שהעירה לבנה להיות בשקט במִלים ממש לא תרבותיות...

 אז מה אִם חופשת חנוכה עכשו  ? ...