יומני היקר

                            איֵה פלוּטו

    על כריכת הספר כתוב :

    חרוזים: לאה גולדברג.

 "פלוטו כלבלב מקיבוץ מגידו,

  יש לו הכל: מרק וגם עצם.

  זה טוב ויפה. אבל בעצם,

   נמאס לו לשבת כך לבדו".

 חרוזים המוכרים לכולנו , ועוברים מדור לדור .

 מסתבר שהספר נכתב כפרוזה לילדה בשם אסנת

     מקיבוץ מגידו שנולדה בשנת 1955.

אביה, ארי רון, חבר הקיבוץ, צייר מוכשר ביותר, רצה לשעשע את התינוקת החמודה,

  וצייר לה את פלוטו, הכלב המשפחתי.

 אסנת אהבה את הציור מאוד.

 היא הביטה בפלוטו שוב ושוב, קשור לאחד העצים במשק, ולידו קערת אוכל ועצם.

 האב הגאה שראה כמה בתו אוהבת את הציור,

  הכין לה ציור נוסף, הפעם רץ הכלבלב בחדווה בשבילי הקיבוץ.

  אך אסנת לא הסתפקה בציורים וביקשה שיספרו לה את הסיפור על פלוטו.

   מדוע הוא קשור?

    לאן הוא רץ?

   דינה, אמה של אסנת, התנדבה לחבר עבורה את סיפורו של הכלב,

    וכך התווספו ציור לציור, עלילה לעלילה.

     בוקר אחד, בראשית שנת 1957,

 יצא ארי רון חבר קיבוץ מגידו בדרכו לתל אביב העיר הגדולה,

   לבוש בבגדיו החגיגיים, לפגוש את לאה גולדברג.

   נטלה המשוררת את דפי הציורים,

    ואת הטקסט הנלווה וקראה שוב ושוב על הרפתקאותיו של הכלב פלוטו מקיבוץ מגידו,

   מקום בו לא בקרה מעולם(מסופר שאח"כ נסעה  להכיר את הילדונת)

 כעבור כמה דקות, הרימה את ראשה וקבעה כי הסיפור נהדר ומקסים.

  אבל, כך היא המשיכה, ילדים לא אוהבים ספורים בפרוזה.

   ילדים זקוקים לחרוזים.

 ארי הסביר לה כי הסיפור נכתב בכלל כסיפור לפני השינה לבתו הפעוטה,

  ואין שום אפשרות שדינה רעייתו מסוגלת להפוך את הסיפור לשיר בחרוזים.

  'אם לא איכפת לכם,' אמרה לאה גולדברג, 'אני אכתוב את החרוזים'.

    וכך סוכם.

     היא גם שנתה את שם הספר ל-איה פלוטו במקום : איפה פלוטו ?

                  [מתוך 'דף המידע של איתמר' על לאה גולדברג.] 

עטיפת הספר המקורית

  ולכן כתבה: חרוזים :לאה גולברג,

   לציין שמישהו אחר כתב את הספור.