יומני היקר

                    יום הזיכרון הבינלאומי להנצחת קרבנות השואה 

ב -27 בינואר, 1945, שחררו כוחות הסובייטים את מחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו,

 ובכך גילו את מרכז הרצח הגדול ביותר של הנאצים באירופה.

מאז, אושוויץ הפך לסמל השואה,

 מזכרת לדורות למידת חוסר האנושיות שיכול לנהוג אדם בזולתו.

שמונה עשרה מדינות חוקקו את ה-27 בינואר כיום הזיכרון השנתי לשואה.

 לאחרונה הוכרז ה-27 בינואר כיום זיכרון בינלאומי לקורבנות השואה

על-פי החלטת  עצרת האו"ם ,

  והוא עודד את המדינות המשתתפות לפתח תכניות לימוד,

שיסייעו בהפנמה והנצחת זכר השואה לדורות הבאים.

 בנוסף, ביום זה מאורגנים טקסי יום זיכרון ממלכתיים לשואה

  במדינות רבות וכן טקסים באוניברסיטאות ובתי-ספר.

 לפני שבוע הלך לעולמו  משורר   השואה שכתב ביידיש 

                     אברהם סוצקבר 

   הוא ראה בשירה את הצו לחיים והמתים גם יחד.

 את השירה כמעניקה חיים למתים מסמלת בשירתו יונה.

 בפעם הראשונה הוא מתייחס ליונה עוד בהיותו ילד בן שבע בעת מות אביו

. הוא כתב שבעת ההלוויה הרגיש דחף עז לקפוץ לתוך הקבר, להצטרף אל האב,

אבל יונה הופיעה ומשכה את עיניו לשמיים.

בפעם השנייה הופיעה לפניו היונה

כאשר הוציאו הליטאים אותו ואת הרב של וילנה כדי לירות בהם,

והורו לו לכסות את עיניו.

סוצקבר תיאר את הארוע כך:

 "כששמתי את אצבעותי על עיני, ראיתי צפורים מנפנפות כנפיים...

מעולם לא ראיתי ציפורים עפות כל-כך לאט,

היתה לי הנאה אסתטית גדולה לראות את התנועה האיטית איטית

 של כנפיהן בין אצבעותי".

בהיותו כבר בתל-אביב כתב סוצקבר

פואמה גדולה, ביידיש, כמובן, הנקראת "אודה ליונה".

 בשיר מבקשת ממנו היונה שיצא לנוד בעולם, שיתנתק מאדמת אירופה,

והוא משיב לה שנפשו המעונה מתקשה לעוף.

היונה, כמוזה לכתיבה, מתגלגלת והופכת בשירתו ליד כרותה.

                                                       יצירה של ברק אורנובסקי

 *  אִמִי  ז"ל היתה ניצולת אושוויץ !