כשראיתי את ה"נושא החם" , מייד עלו בי ריחות, טעמים ומראות שאני אוהבת...
רק לאחר שכתבתי קראתי את ההוראות שאֵלה אמורים להיות גם זכרונות...
והִנֵּה חלק שכולם אוהבים , וחלק ששמורים בזכרוני .
ריח של דשא לאחר הגשם,
ריח של עוגה שנאפית בתנור הביתי,
ריח של לחם טרי ,
ריח של תינוק
(מהאוסף הפרטי שלי)
ריח של ספר חדש ,
ריח של נעליים חדשות, שֶנִקנוּ לכבוד החג בילדות הרחוקה,
ריח של פרדס
(מאוסף הצילומים שלי)
טעם של האוכל של אמא , שאיננה עוד...
מראה של שדה פרחים באביב
(מאוסף הצילומים שלי)
מראה הים בראשית ספטמבר, כשאין כבר אנשים רבים בחוף , והים חלק כמו מראה...
(מאוסף הצילומים שלי)
מראה הכדורים שנשפכים מקופסא של אבא שלי , ששב מבית החולים ( בהיותי ילדה קטנה),
לכבוד חג הפסח. המון גלולות לבנות שהתפזרו על הרצפה...
קטע עצוב מספר מילא 18 , בו יאנוש קורצק לוקח את הילדים לטיולם האחרון,
וממתיק אותו בריבועי שוקולד קטנים( לא יודעת למה נזכרתי בזה כעת, אולי בגלל שיום השואה מתקרב)
ועוד מראה שבזמנו התפעמתי ממנו ונחרת בזכרוני :
בסיום הטירונות הזמינו את אחת הלהקות הצבאיות ,שהופיעה בשיר : אילו ציפורים ,
זה היה בחוץ, בלילה , חושך , מוזיקה, ורק ידיהם של המופיעים שהאירו בכפפות לבנות
רִחפו מולנו כציפורים...

לעולם לא אשכח את מראה התינוקת היפהפיה לאחר הלידה הראשונה,
זה נראה לי מעשה פלאים...
בחרתי בכותרת מתוך השיר : חמסין של ניסן של לאה גולדברג .
כולם ודאי מכירים את שירו של יהודה אטלס: ריחות שאני אוהב
וגם יהונתן גפן יש לו ריח משלו, שהוא אוהב: ריח של שוקולד
ומשום מה נזכרתי במראה של השעון של אבא שלי , כשהוא בידי,
והוא מובל לחדר ניתוח , שממנו תודה לאל ולרופאים, החלים.
ודאי אזכר בריחות, מראות , תחושות ואולי גם טעמים לאחר שאעלה את הפוסט...