יומני היקר

הייתה לי חברה ,

שמה  היה שרה ,

הִכרתיה לראשונה

באחת ההפסקות בביה"ס

שתינו עמדנו בחצר

אני הייתי חדשה,

 והיא דברה על בנה הבכור

הזכירה את שמו

 כאילו אנו מכירות כבר שנים...

שרה היתה אשה מיוחדת במינה

אהבה לקרא ספרים –והרבה,

 אהבה כלבים ובעיקר חתולים-והרבה,

כל חתולי הרחוב התקבצו ליד ביתה

 וידעו מתי להגיע לאכול מכף ידה.

כשהיתה מטיילת עם כַּלבהּ

לא ידעו מי המוביל

 היא את הכלב

 או הכלב אותה...

שנים רבות עבדנו כמורות "מקבילות":

לשתינו אותו גיל תלמידים,

אך בכתות שונות.

כשמישהי מאִתנו נזכרה בפתגם מיוחד

שהתאים לשעור מייד הוא הועבר לכתה שממול.

ביחד הכנו חגיגות והצגות,

ולמרות הפרש הגילים

היינו חברות טובות.

היא פרשה לגמלאות ,

ואני הִמשכתי לבקר אותה .

תמיד יכולתי "לשפוך את ליבי" לפניה

האזינה הקשיבה, עודדה,

ונִסתה לתת עצה.

חַשתי שגם אני אֵשֶת סודה...

היא ספרה לי על חייה ועל חיי משפחתה

על הוריה וקצת על ילדותה

את ילדיה אני מכירה .

יום אחד טִלפנתי בצהריים

לשמוע את קולה ולשאול לשלומה,

היא שמעולם לא התלוננה

סִפּרה שאיננה חשה כל כך טוב...

רציתי לבוא אליה,

אך אמרה לי שבִּתה מגיעה אליה

ואולי גם רופא

ואין צורך שאבוא...

עד הערב ...

קשה לי לכתוב את המילים

היא כבר לא היתה בינינו החיים.

כמו שרצתה הלכה מן העולם

מבלי לסבול ולהיות נטל על ילדיה.

שרה, את חסרה לי

אני נזכרת בך הרבה

כל כך רוצה לשתף אותך

במה שעובר עלי,

להביא לך עוגה שאפיתי,

 או זר פרחים ,

לשבת אצלך,

ולקחת עוד ספר מסִפרייתך ...

                                      2/6 היה  יום הולדתך !