יומני היקר

קוראי הותיקים יודעים שמידי פעם אני נוסעת ברכבת

(וגם מספרת על הנסיעה, מספר פוסטים כבר נכתבו)

הנסיעה ללא פקקים, נוחה ואני אישית כמעט ולא נתקלתי  באיחורים ועיכובים.

ובכן , גם השבוע  נסעתי הרכבת.

הנסיעה היתה שקטה ללא כל התרחשות מיוחדת

נוסעים עולים...

נוסעים יורדים...

ממולי ישב איש   שדיבר כל הזמן בטלפון הנייד , דיבר בשקט ושיחתו לא הפריעה.

אני הייתי שקועה בספר,

 לאחר שפתרתי את התשבץ בעתון.

תשבץ אחד עבר מיד ליד ובכוחות משותפים הגענו לסיומו (:

כאשר עלו עוד נוסעים ,  הזזתי א התיק שלי ועוד תרמיל שהיה איתי ,

 זזתי לכיוון החלון והוא ניסה להזיז את תיקו שהיה על הרצפה,

 אמרתי לו שהתיק לא מפריע לי.

ולפתע הוא שאל אותי אם יש פשר כלשהו לשרשרת שעל צווארי,

לדעתו היא מסמלת משהו והוא מתעניין בסמלים.

 אני לא ידעתי אם יש לזה מסר או משהו סמלי...

הוא עוסק במיסטיקה , בפסיכותרפיה ...מעניין - לא?

 מסתבר שכל שיחות  הטלפון שלו היה לחברת טלפון סלולארית, כי הפלאפון שלו אבד,

 והוא ביקש לחסום שיחות יוצאות בשעות הקרובות, אולי ימצא את הפלאפון.

 הוא הועבר ל-6 או 7 מרכזניות עד שהדבר טופל

 והנה הסיפור השני :

  מצאתי על הרִצפה בשרותים ארנק קטן.

 הרמתי אותו וגליתי שהוא שייך לחיילת .היו בו מספר כרטיסים עִם תמונת החיילת ,

  ובין השאר כרטיס אשראי ומעט כסף במטבעות ( לא סָפַרתי)

 מייד הסתכלתי סביבי אולי אראה חיילת שמחפשת את הארנק , לא ראיתי אף חיילת.

 חפשתי איש בטחון לשאול אותו ואולי  למסור לו את האבדה .

 גם איש בטחון לא היה בסביבה.

 ראיתי חייל לא רחוק ממני, נגשתי אליו וסִפּרתי לו על הארנק האבוד.

 הוא חיפש גם איש בטחון ולא מצא.

 הרכבת שלי הגיעה מייד !

 התלבטתי אם להשאיר את הארנק  במקום בו מצאתי אותו,

 אולי היא תשוב לכאן לחפש אותו,

  אבל....

      אולי מישהו אחר ימצא את הארנק ויעשה בו שימוש לרעה.

 אחרי התלבטות קצרה ( הרכבת כבר הגיעה,  כאמור) לקחתי את הארנק איתי.

 ברגע שהגעתי לביתי חיפשתי מספר טלפון ב-144 לפי שם החיילת .

 הגעתי לטלפון שנשמע מייד אחרי הצלצול הראשון כתפוס.

   נסיתי מספר פעמים והטלפון שוב נשמע  כתפוס.

 היתה שעת לילה מאוחרת , ולא היה למי לפנות.

  הגיע הבוקר , ומיד טִלפנתי לקצין  העיר.

 הִצגתי את עצמי וסִפרתי אל אבדת הארנק.

 בקשו ממני את המספר האישי של החיילת  ואת מספר הטלפון שלי

  ( להם כפי שנאמר אסור למסור לי את מספר הטלפון של החיילת)

הִמתנתי  קצת חסרת סבלנות...

 כעבור כעשרים דקות הגיע הטלפון ממנה.

 אמרתי לה שאוכל לשלוח לה את הארנק בדואר רשום לביתה.

 היא לא הציעה לבוא לקחתו ( מקום מגוריה כשעה וחצי  ממקום מגורי)

 יצאתי לדואר, המתנתי בתור הארוך ושלחתי את הארנק לכתובת שנתנה לי....

 מקווה שהארנק יגיע בשלמותו !

 ובעניין הפוסט  הקודם :

  תודה לכל המגיבים( מעל 100 תגובות !),

 תודה לטליק שהעלה את זה ל"נושא החם" , ותודה לשלומית כהן-אסיף על השיר שלה