יומני היקר

חודש אב איננו חודש שכולו אבל ועצבות. בחודש זה חל אחד החגים שחגגו אבותינו.

התאריך איננו מקרי, על פי לוח הירח, תאריך ט"ו בחודש אב הוא התאריך של ירח מלא,

שעוד מימי קדם היה לו קשר עם מחזור הפריון הנשי, שחפף, פחות או יותר, את חודש הירח

(ומכאן השם העברי לחודש – ירח).

חמישה עשר באב הוא חג הבציר, חג המחולות בכרמים,

 חג האיחוד בין שבטי ישראל וחג האהבה – שבו התקשרו זוגות רבים בברית הנישואין בחיק הטבע.

בימי אבותינו נהגו בנות ירושלים לצאת בט"ו באב לשדות ולכרמים,

כשהן לבושות בגדים לבנים ,על מנת שלא יהיה הבדל בין עשירה לענייה.

הגברים שביקשו לשאת אישה, היו יוצאים לשדות ולכרמים,

ומולם היה מתגלה מראה הנערות הצעירות הרוקדות ומחכות לבני זוגן.

 כשהיו מגיעים הבחורים, היו הנערות אומרות להם: "שא עיניך וראה מה אתה בורר לך.

 אל תיתן עינך בנוי; תן עינך במשפחה"

כפי שנאמר כבר בתנ"ך" "שקר החן והבל היופי, אישה יראת ה' היא תתהלל" (משלי לא,ל).

מדוע חוגגים דווקא ביום זה?

חכמינו הביאו שורה של אירועים היסטוריים, שהחג בא לציין, וביניהם:

יום איחוד שבטי ישראל:

בעבר נאסר על בת, שירשה את אדמות אביה, להינשא לבן שבט אחר

כדי למנוע את העברת האדמות לשבט אחר. בט"ו באב בוטל איסור זה.

 באותו תאריך בוטל גם האיסור שהוטל על שבט בנימין להתחתן עם יתר השבטים.

איסור זה הוטל עליו בגלל מלחמה שניהל נגד שבטי ישראל.

הרוגי ביתר הובאו לקבר ישראל:

העיר ביתר הייתה מבצרם האחרון של מורדי בר-כוכבא. 

 אלפים מביניהם מצאו בה את מותם, והרומאים מנעו את הבאתם לקבר ישראל.

ט"ו  באב הוא היום שבטלה בו גזרה זו, והרוגי ביתר הובאו לקבורה.

כיום:

בישראל של ימינו בנות ישראל כבר אינן יוצאות לכרמים במחולות

אך יום זה מהווה את הגרסה הישראלית של יום ולנטיין (Valentine's Day)

החל ב- 14 בפברואר, יום האהבה בעלם המערבי.

  ומספר ציטוטים בנושא אהבה ♥