יומני היקר

 כמו בכל שנה גם השנה נסעתי לפסטיבל המחולות בכרמיאל

 זה הפוסט    משנה שעברה   המשקף את החוויה...

 אנשים צעירים ומבוגרים מגיעים לפסטיבל מכל קצות הארץ,

   המתחם שוקק חיים בכל שעות היממה,

 המוזיקה מלווה

 והרגלים רוקדות...

השנה המופע המרכזי היה מחווה לסרט הישראלי מהסרט הראשון ועד ימינו.

הוקרנו   חלקים מהסרטים על המסך

ולהקות ריקודים הופיעו  

חבל שהעין הוסחה למסך הצבעוני

ולא ממש ראינו את הרוקדים המדהימים שטרחו  בהופעתם.

בערב השני היה

מופע לטיני

הופעה מ ד ה י מ ה

קבוצת רוקדים מקולומביה הופיעה

תנועות רגליים כל כך מהירות- ממש מדהים

סלסה במיטבה!

את הערב חתמה סמנתה פוקס   ..."פצצה" אמיתית !

 ביום השני התנדבתי ללוות קבוצת רוקדים עיוורים ומתקשים בראייה.

 מסתבר שיש מספר מצומצם של חוגי רוקדים עיוורים בארץ.

 התרגשתי מאוד לקראת הפגישה.

 כל מלווה היה אחראי לאדם עיוור או מתקשה בראייה.

 בזמן הריקוד היה חובה לתת לו יד.

 פתאום שמתי לב כמה סיבובים יש בריקוד פשוט, שאנחנו הבריאים לא שמים לב אליהם,

 והבחורה שהיתה לידי

 התקשתה בסיבוב

 והייתי צריכה מייד לתת לה יד.

 הריקודים היו פשוטים, ריקודים של פעם.

 בתום ההרקדה שלהם לִווינו אותם למועדון, בו היתה להם פעילות אחרת.

 כאות תודה קבלתי סרט, תג זיהוי , המאפשר כניסה למופע המרכזי.

 אני יצאתי נשכרת מעצם ההרגשה שליותה אותי ...

 ביום השלישי לפסטיבל , נסעתי רק לקראת ערב.

 המופע היה מרהיב.

 רקדנו עד אור הבוקר כמעט....

                         זהו...אני הולכת לישון....