יומני היקר

     קראתי  בבלוג של קורדליה על הספר   ,

שכמעט כולנו קראנו כשהיינו ילדים

האסופית/אן מאבונלי.

גם אני זוכרת את הספר...

את  ההזדהות עם הילדה, למרות שחיי לא היו דומים בכלל לחייה.

אולי אפילו אקרא שוב את הספר....

ובכן, בעקבות  הפוסט שלה  

נזכרתי כשהייתי בת תשע בערך...

 נסעתי לספריה הציבורית באוטובוס...

 הספריה נמצאת בעיר , שהיתה פעם מושבה.

גרנו באחת השכונות, שם כמובן לא היתה ספרייה,

ולא זכור לי שלמישהו מהשכונה היתה מכונית  ,

 כולנו רכבנו על אופניים.

שאלתי ספר בספריה ,

ועליתי על האוטובוס בדרך חזרה לביתי.

התחלתי בקריאת הספר

ושקעתי בקריאה ...

נשארתי היחידה באוטובוס

הנהג ואני...

הנהג פנה אלי...

  הרמתי את עיני וראיתי שאני נמצאת בשכונה אחרת , בלתי מוכרת לי....

בתים גבוהים,

שלנו היה חד קומה, דו משפחתי

 התרגשתי...

 כמובן שהיה עלי  להמתין עד שהעלה נוסעים בדרך חזרה למושבה

וכך הגעתי  בחזרה אל ביתי.

 ואינני יודעת למה עלתה במוחי המחשבה הזאת...

כמה שונים היו אז החיים, לעומת היום....

* לאחר עריכה...

  קראתי בבלוג של דבורה את  הפוסט הזה

 גם היא קראה ספרים באוטובוס