יומני היקר

בכל מקום בו אנשים פוגשים בני אדם במכוון או באקראי

במציאות ואפילו בוירטואליות

   לומדים על אופי האדם, דרך התנהגותו..

קוראי מכירים את סיפורי מהרכבת , מהים...

היום שוב הייתי בים

כבר אמרתי רבות שֶלמי שיש פנאי

זה המקום

למצוא רוגע ושלווה מעמל היום, הטרדות והדאגות

גם אם זה למספר דקות...

 המים כבר קרירים 

    הים מדהים

אני פוגשת שם אנשים

שאני מכירה מִשכבר הימים

  האנשים הקבועים שהולכים כל השנה לים

שזופים, שחומי עור

אנשים ללא גיל

שחיינים מעולים ,

ואני טיפה מתקנאת בהם...

ויש יוצאי רוסיה

   שאוהבים את הים

שמבלים כאן את זמנם,

נשים, גברים וגם ילדים קטנים.

בבואי ,לאחר טבילה קלה

אני יושבת על כסאי

וממשיכה בספר במקום בו השארתי אתמול סימניה.

שוקעת בספר, בעולם  אחר , שונה ומעניין

אבל הפעם...    

  שני גברים שחקו מטקות

  ורעש הכדור הנחבט

 הרעיש בקול כאילו נחבט במטקה עשויה מתכת...

 אי אפשר היה להתעלם מקול החבטות

  מעט אנשים וכל  רעש קל נשמע למרחקים...

  בום...בום...בום...

  הגברים המשיכו לחבוט בעוז

  כאילו נלחמו בקרב

   על הכבוד!

ואז...

 כתוספת לרעש הקצבי

  ילדה קטנה כבת 3 צרחה שם ובעטה וכעסה

אולי לא קבלה את מה שחפצה,

אמהּ לא הבינה אותה

 ולא יכלה להרגיע אותה...

 הילדה דעתנית , לא וויתרה, הקשיחה גופה והמשיכה בְּשֶלה!

  פרשתי מגבת על החול הרך,

 הנחתי לספר

  ונהניתי מהשמש החמימה והמלטפת....

התמונה מגוגל