אתמול ביום שמשי וחם שמתי פעמי דרומה
לביקור משפחתי .
הגעתי לתחנת הרכבת ,
וכבר ליד הקופה
הקופאית "שִדכה" לי מישהו
שלא יודע איך להגיע לרציף השני, שם עמדה הרכבת
שלא יודע היכן להחליף רכבות....
האיש דובר שפה אחת בלבד, והיא איננה עברית
שיערו לבן
לבוש בטרנינג דהוי ,
ובידו שקית ניילון קטנה ובתוכה בקבוק קולה.
נו, טוב אני הולכת והוא בעקבותי...
בכל תחנה רצה לדעת את שמה
הרבה לשאול מה השעה ,
ואני הסברתי לו בפנטומימה...
את מקומה של הנערה ,שישבה לצידי ודִברה בפלאפון
החליף גבר
שחלק איתי את העִתון
בעתון סופר על יו הפנר בן ה-84 התארס עם בחורה בת 24!!
הוא שאל אותי לדעתי
ואני עניתי לו ברצינות ,
שאינני מבינה בדיוק מה היא מחפשת/מוצאת בו...
אוףף, איך לא הבנתי שכסף זה שם המשחק!
מכאן הגענו לנושא המשפחתיות והוא סיפר לי על אשתו המנוחה,
ועל נכדיו הרבים( שלא ידע בדיוק את מספרם)
ועוד סיפורים ...
בהגיענו לתחנה בה יש להחליף רכבת
הקשיש ירד בעקבותי.
הִמתנו יחד לרכבת הבאה.
עלינו לרכבת שהגיעה .
הוא היה אמור לרדת אחרי
הבחורה שישבה מולנו דברה בשפתו
( אתם רואים יש גם משהו חיובי כשמדברים בפלאפון ברכבת? )
שמעתי אותה, ובקשתיה להסביר לו היכן לרדת.
נפרדנו לשלום,
לא לפני שנתתי לו שקית קשיחה להחליף את השקית שלו, שנקרעה.
היום שבתי בשעות הערב הבייתה ברכבת,
לאחר השרפה שהיתה!
הרכבת היתה דחוסה בצורה יוצאת דופן,
כמחצית מהדרך לא היו מקומות ישיבה
תינוקת בכתה,
רעש והמולה...
תודה לאל, שאני בבית!
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
נ*גה