יומני היקר

 כבר כתבתי לא פעם על קורותי ברכבת...

חודש יולי ועוד ביום חמישי

 הרכבת עמוסה

בקושי אפשר למצוא מקום ישיבה...

אבל הפעם לא על הנסיעה ברצוני לספר

אלא על ההמתנה בתחנה במעבר מרַכֶּבת אחת לשניה...

 נדחקתי על הספסל בין חייל שאוזניות לאוזניו

ואשה עם מזוודה,

נצלתי את הזמן הפנוי להמשך בקריאת ספרי ,

 וכשעצרה אחת הרכבות ממולי והרמתי ראשי

ראיתי  אותם

בחלון ממול

זוג צעירים

 עלמה ועלם

שנראה שצחוקם רם  ומתגלגל .

הבחורה כנראה ספרה משהו מיוחד

נסתה להמחיש בתנועות ידֶיה

וחייכה אפילו בעיניה...

הם לא הבחינו בנו, אלֶה שבחוץ

ואנו כאילו ראינו סרט "אילם" אבל מעניין...

הרכבת התעכבה,

ואנו ממול הממתינים לרכבת הבאה

צופים ומחייכים יחד איתם

למרות שלא שומעים אותם

 אבל הבעות פניהם ועליזותם

 ותנועות הידיים וחיוכם

   חייך אותי ואת כולם...