יומני היקר

 עונה קצרה

כמו חצב להתבצר
במעבה האדמה
ולחכות לסיומה
של העונה הכי חמה
ואחר כך להתמר
וכעמוד עשן לבן
שמועה טובה להעביר
שהחגים כבר באוויר ....

ושוב ירדה עלינו שיירת חסידות,
בדרך מן השלג אל השמש.
ובחולצת שבת הלבינו השדות,
לקראת הסתיו ארצי חמה נושמת.

הנה יורד הסתיו עם השקיעה העצובה,
על דרך העפר ועל עקבות האהבה.
על מרחבי השלף ולובן הכותנה,
על פני האנשים צרובי הקיץ.

על משעולי העדר צונח האבק,
עלי האזדרכת בסחרחורת.
ראשי החצבים שוב עולים מן המחנק,
שבין ראש השנה לבין החורף.

הנה יורד הסתיו עם השקיעה העצובה...

נשוב ונעבור בין חמה לבין ענן,
על דרך העפר המתחדשת.
על פני שדות הכותנה העומדים בעירומם,
בין ברק הממטרות לבין הגשם.

הנה יורד הסתיו עם השקיעה העצובה...
 

המומחים לאקלים הישראלי טוענים, שבארץ אין עונה שאפשר לקרוא לה סתיו.

יש חורף ויש קיץ ויש מעברים קצרים ביניהם, שאינם עונות. הסתיו, לדבריהם, מצוי רק בשירים...

גם אם זה נכון, כל אחד מאיתנו יודע מתי מתחיל הסתיו.

 הוא מרגיש זאת באוויר.

 ישנו שיר הייקו יפאני האומר:

 "האייל בהרי השלג, אשר אין שם עצים בכלל,

 יודע כי בא האביב,

 רק מצליל קולו שלו".

 נראה שגם אצלנו אנו מרגישים את הסתיו יותר בנפש מאשר בגוף.

 השיר הזה מביא תמונות של סוף הקיץ.

בין קץ עונת הממטרות לבין ראשית עונת הגשמים.

לטעמי, השיר הזה הוא שיר הסתיו הציורי ביותר, והאמין ביותר מבין שירי הסתיו שלי.

{מתוך דבריו של יורם טהרלב}

 

     

ואת השקיעה ( שקיעות תמיד מצטלמות יפה

 והיום היתה שקיעה כֹה מרהיבה, שעין המצלמה הקטנה שלי לא הצליחה כל כך לקלוט אותה....)

 וגם את זה צלמתי בחוף....