יומני היקר

 כבר פוסטים רבים נכתבו על הנסיעה ברכבת והנה עוד אחד...

יורדת מהרכבת, ועוברת רציף וממתינה

ממתינה לרכבת הבאה

אשה נגשה אלי ובמבטא מודגש שאלה :

מתי והיכן הרכבת הבאה ל...?

אמרתי לה שכאן ברציף , וגם פני מועדות לאותו הכיוון

היא ענתה שהמידע שבקשה עבור האשה,

 העומדת לצידה .

אשה שעמדה בשקט עם שני תיקים גדולים  ועוד תיק צד שחור,

לבושה חליפת מכנסיים בהירה

ופניה הביעו חוסר בטחון .

האשה איננה דוברת עברית  בכלל

ובזמן שהמתנו שתינו

( השואלת הלכה לה לדרכה)

לפתע

עיניה התמלאו דמעות

כאלה גדולות

נוצצות

היא עצרה דמעותיה

נגבה

ולא נתנה להן לרדת ללחייה...

אולי היתה זקוקה לחיבוק...

אך כמובן לא ממש יכולתי לגשת אליה...

הצעתי לה לשבת לצידי על הספסל

היא סרבה...

אבל חייכה.

לאחר מספר דקות עלינו שתינו לרכבת

ישבתי בסמוך אליה.

היא פנתה למישהי שעלתה  גם כן ,והבינה לפי חזות פניה ששתיהן דוברות אותה שפה.

האשה הסבירה לה שעליה לרדת תחנה אחת אחרַי

ונעלמה...

הגעתי למחוז חפצי

בקשתי מבחור שישב בסמוך לומר לה מתי לרדת

ונפרדתי ממנה לשלום.

"שלום" אמרתי

והיא ענתה בחיוך : THANK YOU

הו, כמה קשה להיות זר בארץ חדשה

 ללא שפה!...

ומהנסיעה בדרך חזרה

 - פחות מרגש

אבל גם זה קרה...

בתחנה בה המתנתי   נערה בקשה ממני עט לפתור תשבץ,

 כשהרכבת הגיעה השארתי לה את העט ...

ידעתי שיש לי עוד אחד בתיק .

כאשר רציתי אני לפתור תשבץ לא מצאתי את העט הנוסף,

ובקשתי בהשאלה מהיושבת לצידי .

 היא ירדה לפני ואמרה:

השאירי אצלך  את העט, אני לא צריכה...