יומני היקר

פעם כתבתי פוסט הנקרא : דברים שפוגשים בהליכה

והיום נזכרתי בו בנסיעתי ברכבת , הרי גם בנסיעה ברכבת פוגשים ושומעים כל מיני דברים .

(קוראי הותיקים יודעים שאני נוסעת מידי פעם ברכבת ומעלה רשמים , אם יש כאלה)

יום חמישי לקראת צהריים , שמש חמימה

הרכבת עמוסה בנוסעים .

מולי יושבת בחורה הפותרת 'סודוקו' ומסבירה בפלאפון למישהו ( בן זוגה ?)

 כיצד מכניסים שמיכה לציפָּה, וגם אם אינך מתכוון להאזין אתה שומע את כל השיחה.

שאר הנוסעים גם הם עסוקים בשיחות  בטלפון, במחשב או בנמנום .

אבל הנוסע שמשך את תשומת ליבי היה כלב קטנטן.

 אשה ( לא צעירה) אחזה בו כאילו היה תינוקה ,

הוציאה אותו מהתיק המיוחד והחזיקה אותו בחיקה כל זמן הנסיעה .עיניו נעצמו נים ולא נים

 גם עיניה , ושניהם שקעו בשינה.

חשבתי לצלם, אך לא היה לי נעים ללא רשותה.

אך לפני שירדנו שלֹשתינו ( האשה, הכלבלב ואנֹכי ) מהרכבת והמתנו לדלת שתפתח

בקשתי את רשותה לצלם

והיא ענתה לי : ודאי !

תקראי  לה , קוראים : בריז'יט  

טוב , בדרך חזרה בסוף היום הרכבת היתה מאוד עמוסה !

 היו שישבו על המדרגות ( בחלק גדול מהדרך ) ואני  ביניהם , אמנם ראיתי זוג עם ילד ( דוברי שפה זרה, אולי תיירים ) ,

 שכלל לא חשבו להציע לי מקום ולקחת את הילד הקטן ( שכמעט ולא ישב) על הברכיים....

 ואני שמחתי לשוב לביתי בכל מקרה.