יומני היקר

לא אוהבת לכתוב על נדודי שינה בלילות , על אלרגיה מציקה ועל היובש של מזג האויר .

 ממתינה כמו (כמעט) כולם לימים גשומים נכון שאפור וגשום לפעמים מדכא ,

אך הגשם את האוויר ( ואולי גם את האווירה) מנקה!

לא אוהבת לכתוב על הטלוויזיה וה'חדשות'

סקנדלים על זמר ועוד זמר וזמרת וחרמות.

 חרם היא מילה כל כך לא נחמדה, בלשון המעטה !

 והנורא מכל חייל שנהרג , עצוב מאוד!! וכל מילה שאומר לא תוסיף.

 בדרך כלל אני בכלל לא מתבוננת בחדשות, ואז לפתע כשאני כבר חולפת על פני הטלוויזיה

 אני רואה את אותה סייעת-מטפלת שֶסטרה לפעוט , כי היתה בלחץ של עבודה -כך אמרה,

 סטרה וטלטלה אותו !

 וגם אם הוא השתולל  או השתובב, מדוע זה מגיע לו ?

 נזכרתי בנֶכדי שעדיין לא מלאו   לו שלוש ובגרוני נתקעו להן הדמעות...

 עבודה עם ילדים היא קשה ( יש בכלל עבודה קלה?)

 לא צריך (אולי) תעודה מצטיינת , אבל צריך לב ונשמה , יד מלטפת והחשוב מכל :סבלנות!

מעדיפה לצפות ב'מאסטר שף' ( בפעם הראשונה בחיי)

 ולראות איך האנשים שם מבשלים בכזאת רצינות , ורוצים כל כך לזכות בתחרות.

 וכשאחד השופטים הבכירים העליב במילותיו את אחד הגברים המתחרים , ולא מצא מילה אחת לנחמה

 ההוא אמר שרגליו רועדות ולא חש כזה מתח והתרגשות אפילו כשהיה בצבא. 

 וכעת שוחחתי שיחה קצרצרה עם חברה  ששוב חולה...

  ואל תגידו לי אלה החיים

 הם יכולים להיות יותר  טובים... 

 נ.ב  הדברים הכתובים כמובן לא לפי סדר חשיבותם, נִסיתי בצהריים לנוח מעט ואלה היו ההרהורים...