
יהודה עמיחי כתב שיר : אחרי אושוויץ
אַחֲרֵי אוֹשְׁוִיץ אֵין תֵּאוֹלוֹגְיָה
מֵאֲרֻבּוֹת הַוָּתִיקָן עוֹלֵה עָשָׁן לָבָן,
סִימָן שֶׁהַקַּרְדִינָלִים בָּחֲרוּ לָהֶם אַפִּיפְיוֹר.
מִמִּשְׂרְפוֹת אוֹשְׁוִיץ עוֹלֶה עָשָׁן שָׁחֹר
סִימָן שֶׁהָאֱלֹהִים טֶרֶם הֶחְלִיטוּ עַל בְּחִירַת
הָעָם הַנִּבְחָר:
אַחֲרֵי אוֹשְׁוִיץ אֵין תֵּאוֹלוֹגְיָה:
הַמִּסְפָּרִים עַל אַמּוֹת אֲסִירֵי הַהַשְׁמָדָה
הֵם מִסְפְּרֵי הַטֶּלֶפוֹן שֶׁל הָאֱלֹהִים
מִסְפָּרִים שֶׁאֵין מֵהֶם תְּשׁוּבָה
וְעַכְשָׁו הֵם מְנֻתָּקִים אֶחָד, אֶחָד .
אַחֲרֵי אוֹשְׁוִיץ יֵשׁ תֵּאוֹלוֹגְיָה חֲדָשָׁה:
הַיְּהוּדִים שֶׁמֵּתוּ בַּשּׁוֹאָה
נַעֲשׂוּ עַכְשָׁו דּוֹמִים לֵאֱלֹהֵיהֶם
שֶׁאֵין לוֹ דְּמוּת הַגּוּף וְאֵין לוֹ גּוּף.
אֵין לָהֶם דְּמוּת הַגּוּף וְאֵין לָהֶם גּוּף."
ואני מחפשֶת במחברת הרשימות של מהמסע לפולין
ובה כתוב אחרי הבִּקור באושוויץ
אני אחרי...
לא מסוגלת לכתוב...
ואולי לא הייתי שם...

אמֶש לפנות ערֶב , כשֶהשמש עוד עמדה בשמיים,
אותה השמֶש כמו יום לפני ויום המחר ...

הלכתי לבקר את אמִי ז"ל שם ! אמי שהיתה באושוויץ !
שמספר היה חרות על הזרוע שלה!
שרדה את השואה כנערה !
אחרי אושוויץ עלתה לארץ ,לא היה קל אבל הקימה משפחה !!
בעודי מהרהרת בלכתי לשם מה אומר לי המקום הזה ...
אבל כמידי שנה מאז שנִפטרה אני הולכת ביום הזִּכּרון לשואה ולגבורה לשם.
בדרך לשם קוטפת פרח אדום מאותו שיח ,
מדליקה נר , מניחה את הפרח האדום ופרח 'עד עד' שצומח כעת ,

מזילה דמעות, חושבת....
הולכת לבדי ...