יומני היקר

כבר פעמיים בִּטלנו פגישה

החברה שלי , חזרה לה המחלה...

אשה חזקה עם תעצומות נפש !

כשזה כבר התאפשר לנו להפגש מבחינתה

תכננתי לבקר אותה

ואז אני הייתי חולה .

היום נפגשנו

צרפנו לפגישה

עוד שתי חברות 

ישבנו למעלה משעה

בבית הקפה

בחוץ באוויר הצח , בצל

שלושתן עם כוס מיץ גזר ( המסורתי)

ואני על כוס קפוצ'ינו שהוא בכלל מה שנקרא כנראה קפה הפוך.

נסינו לדבר רק על דברים חיוביים

החלפנו חוויות ורשמים

ונפרדנו עם חיוך על הפנים

בדרכי חזרה , בדרך הבייתה

צלמתי את פרח הצבר הפורח כעת

כמה נפלא!

 וזה היה אמש

כבר סוף אפריל

אבל לקחתי איתי ברדתי לים מעיל

לא יזיק , מעיל כזה קליל

והסתבר שממש הועיל

רוח ורחש של גלים

המצלמה בנרתיק הקטן שעל הזרוע .

לידי מקפצים שלושה אנקורים

ועד שהוצאתי את המצלמה הם כמובן עפו להם בזריזות מדהימה

בדרך כלל פני מועדות שמאלה לטיילת שאין בה מסעדות או בתי קפה

אנשים צועדים במכנסיים  צמודים  וגופיות

ילדים ומבוגרים על אופניים וכמובן שעתם של הכלבים .

משום מה בחרתי הפעם לפנות ימינה

לחוף 'הסגור' ,לצפות בשקיעה שבין הסלעים .

אין הרבה אפשרויות של 'אלכסון'

ב "חלון לים התיכון"

( כך בחרתי לקרא לתמונה בשם השיר של יהודה פוליקר)

חלפתי במהירות על בתי הקפה שברובם ריקים

ונכנסתי לחוף שבקיץ הומֶה מאנשים.

כלבה שוטטה שם הלוך ושוב במים הרדודים

 הבעלים שלה  אמר שלי שהיא 'תופסת' שם דגיגונים .

בצד החוף סלעים ומתנפצים שם גלים דיי גבוהים

שיחד עם השקיעה יצאה ( לדעתי) תמונה מדהימה!

בקבוצות הצילום בפייסבוק אהבו אותה

חזרתי הבייתה עם נעליים רטובות וגרביים רטובים,

אבל עשו לי טוב הצילומים !!

[ומחר סוף סוף לאחר אבחון במכון הפיזיותרפי של קופת חולים

נרשמתי  לתרגול  קבוצתי של תרגילים למניעת בכתף הכאבים ].

 אז שיהיה ברור יש הרבה דברים מרגיזים וכואבים במישור המדיני, הארצי והאישי,

 אבל בחרתי לספר כאן על פרטים קטנים של יום חולין , שמוסיפים  טעם או תבלין לחיים !