יומני היקר

 באחד הימים השבוע הלכתי

 לבקר את אבא שלי

 שתינו שנינו כוס קפה

  שותים בניחותא קפה חם מאוד

כמו שאנחנו   אוהבים ,

ואז  לפתע הוא שואל אותי:

בשביל מה עלי עוד בגיל הזה עלי לחיות  ?

ואני מנסה לחייך וכאילו שלווה

ובתוך תוכי אי שקט ומהומה ...

גם בשלוש בלילה

ביום הקודם מוחי קדח ממחשבות ולא יכולתי להרדם

ואני אומרת : אבא, נו באמת...

יש לך ראש צלול !

אתה קם -תודה לאל !- כל בוקר על שתי רגליך

יש לך ילדים אוהבים ודואגים ( חתן דואג)

נכדים

נינים

כולם אותך אוהבים

 נכון, לא קל

כואב פה ושם

והרופאים לך 'מציקים'

הוא טען שלא כדאי בכלל ללכת לרופאים .

אבא, אני מוסיפה

במשפט הידוע

  שבעיני הוא לא קלישאה...

 הסתכל על חצי הכוס המלאה

חייך

וחזר טיפטיפה לנמנם ...

  אבל את חדשות היום בטלוויזיה לא פספס

 ועל שולחנו תמיד ספר קריאה או שניים

( נבוכה לומר שקורא הרבה יותר ממני)

כמעט כל שבוע אני מוצאת ספר חדש שהוא לקח בהשאלה

 במקום בו הוא מתגורר ישנה ספריה.

טוב, הוא לא נשיא ולא נוסע לנורבגיה

אבל בשבילי ובשביל משפחתי הוא הכי , הכי !!!

והעיקר שיהיה בריא !!!