יומני היקר

  בבית הכנסת בו אני נוהגת ללכת כבר שנים רבות לשמוע תפילת 'כל נדרי'

ולאחר פטירתה של אמי ז"ל גם לומר תפילת 'יזכור' .

 ביום הכיפורים הזה היתה תחושה   ש'הולך ופוחת הדור'.

השורה בה אני יושבת ( במקום בו ישבה אמי ז"ל שנים רבות) התרוקנה כמעט

ויושבות שם נשים צעירות יותר ,

האשה שישבה מימינה של אמי  ואותה נהגתי לבקר  בשנים האחרונות בביתה

( למי שזוכר מפוסטים ישנים -יום הכיפורים תש"ע )

גם איננה עִמנו עוד ועוד אשה אחת שישבה , שהלכה לעולמה.

כל שנה אנחנו נפגשות שם...

אותן הנשים שחלקן אני  פוגשת רק פעם בשנה

כולן לבושות בלבן

מברכות אשה את רעותה בבריאות וגמר חתימה טובה !

לאחר תפילת 'יזכור ' הלכתי ( גם השנה) לבקר אשה קשישה שהיתה ידידה טובה של אמי .

היה ביניהן פער בגיל של  כ-20 שנה ,אבל הקשישה 'אימצה' את אמי -ככה נהגנו לומר.

היא בת 101! מדברת לעניין , למרות שלא נזכרה מי אני, אבל הודתה לי שבאתי לבקר אותה !

חזרת לאִטִי לביתי , הרחובות היו כמעט ריקים.

שקט של יום הכיפורים ( פחות ילדים עם אופניים כמו בשנים שעברו)

על ספסל פגשתי אם ששכלה את בנה לאחרונה במבצע 'צוק איתן' , מה יכולתי לומר לה?

מלבד לחבק אותה....

בערב בצאת יום הכיפורים נזכרתי

המנורה שנשארה דולקת בסלון

שהאירה על הפרחים הלבנים

שחלקם נותרו מהחג האחרון

 יצרה צל שמשך את תשומת לִבִּי...

חיכיתי למוצאי יום הכיפורים

וצלמתי

וחשבתי

אורות וצללים

כמו בחיים...