אתמול בבוקר
שבת
השעה 10
צלצול טלפון מחברה טובה ( חברה מימים ימימה, גם אם לא מתראים כי כל אחת עסוקה בטרדות משלה, החברות נמשכת...)
החבר שלנו , הבעל של ...נפטר !
ואז הזכרונות מהעבר הרחוק מציפים אותי
ערבי שבת שבהם נפגשנו
קבוצה של 5 זוגות
כיבוד קל של כריכים , שתיה ופיצוחים
מחליפים חוויות , שיחות חולין והזמן חולף במהירות ובנעימים .
בהתחלה נפגשנו כל ערב שבת, שהפכו לכל שבועיים, לפעם בחודש ועם חלוף השנים רק באירועים
מסיבות פורים עם תחפושות ( נותרו תמונות משעשעות באלבום)
וגולת הכותרת המפגשים ביום העצמאות 
היה לנו מקום קבוע
היה לנו דגל ישראל קבוע שדהה במשך השנים
שדאגנו לתלות שם על אחד הענפים
הוא היה יוצא מוקדם מביתו 'לתפוס' את המקום "שלנו"
כולנו הבאנו סלטים ומטעמים מהבית, סלטים
וכמובן היה בשר 'על האש' לפני אופנת המנגל על כל אי תנועה
לכולנו היו ילדים קטנים שהגיעו ל'פיקניק' ( אז לא קראו לזה 'מנגל' )
וזכורה לי תמונה מיוחדת שכל הילדים עומדים בשורה , בתחרות מסויימת וכולם קבלו סוכריה אדומה !
היו לנו בדיחות קבועות שרק אנחנו הבנו
נוסטלגיה
געגועים...
לזמן שחלף
למה שלא ישוב יותר לעולם!
לא ראיתיו זמן רב , היה חולה
הקשרים מתנתקים לפעמים מאליהם
החברה שטלפנה הבוקר היא החוט המקשר בינינו
לאחרונה דברתי עם אשתו כדי להסביר לה איך ואיפה אפשר להשיג עובד זר
________________________________________________________
שבנו כעת מההלוויה
מרגש היה לפגוש את שלושת ילדיו
עצוב
יהא זכרו ברוך !
_________________________________________________________
*הכותרת כמובן משירו של יעקב אורלנד "היו לילות" בשינוי קל...
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
נ*גה