ביום ראשון חגגתי יום הולדת
סגרתי עשור ( לא לשאול איזה ולא לחקור 
)
כשהיינו ילדים שמחנו לכל שנה שחלפה
רצינו להיות גדולים !
ובמשך השנים החולפות ביעף
האם יום הולדת הוא שמחה
או סיבה למסיבה ?
כל שנה אני תוהה
הרי בעצם אנחנו מתבגרים ( מזדקנים...)
אבל למרות שלא תמיד הימים טובים
למרות שלפעמים חולים
למרות שיש תמיד דאגות
יש לראות את הצד החיובי
ואכן יש לשמוח
ואם נראים טוב גם לחייך 
ואם ממשיכים למצוא עניין וסקרנות בנושאים חדשים (וגם ישנים)
נשארים לפחות בתחושה צעירים
ואם עייפים ולֵאים
ממתינים ליום הבא ששוב תזרח השמש
ברכות רבות הגיעו מכל עבר חלקן מאוד מאוד מרגשות
בטלפון, בהודעות , במייל ועוד כמעט 200 ברכות
ברשת החברתית פייסבוק מקרובים ורחוקים, מחברים במציאות ומחברים וירטואלים
שחלקם ממש אמיתיים ( חלקם גם בלוגרים)
כולם מברכים ומאחלים
וזה כיף ונעים
וכאשר באים בני המשפחה הקרובה וכולם מחבקים
כולם שמחים בשמחתי
אין נפלא מזה !
בשבת הגיעו הבנות, החתנים והנכדים
לבשתי שמלה יפה , שמתי זר על רֹאשי
את הבלונים שקניתי לנכדים אחזתי בידי וכך הצטלמתי 
לראות את המפגש בין הנכד הבכור לבן הנכד בן הדודה הצעיר שבחבורה
החיוך, החיבוק הממיס לבבות
הציף אותי באושר רב !
בחרנו מסעדה קרובה לבית
והיה טעים ונעים !
ביום ראשון הייתי אצל אבא שלי
ששמח לחגוג איתי
בקפיטריה הזמנו קפה ושתי חתיכות עוגה טעימה
וכמובן הצטלמנו כדי לתעד את החגיגה
*הכותרת מהשיר של להקת עדן
ונזכרתי גם גוגל הצטרף לחגיגה
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
נ*גה