יומני היקר

גם אם אינני מעדכנת אני קוראת תמיד את הפוסטים של הבלוגרים הקבועים

ובדרך כלל גם משאירה תגובה

תקופה קצת לחוצה...

והפעם אני רוצה לשתף אתכם בספר שאני קוראת

( כבר אמרתי פעם שאני קוראת פחות מאשר הייתי רוצה

לא רוצה לחפש תירוצים או סיבה)

לאחרונה נסעתי ברכבת כשעתיים וחצי לכל כיוון ואת מרבית הזמן העברתי בקריאת הספר

כולם עסוקים בטלפון הנייד

ואני החלטתי לנצל את זמן הנסיעה הממושכת לקריאה  .

 מחזה דיי נדיר בימים אלה שמישהו קורא בזמן נסיעה ברכבת,

אבל יש לציין שבדרך חזרה ישב מולי חייל וגם הוא שקע בקריאה.

ולעיקר :

שם הספר : "ידעתי שאמצא אותך" /דליה אביאל

יומן נעורים שכתבה דליה לאור התקופה בישראל טרם קום המדינה,

על הסכנה בה היו שרויים בתקופת הבריטים, המחתרות השונות ועוד...

 יומן אהבה מרתק הנקרא בנשימה עצורה !

הספר קריא ומעניין, הקריאה זורמת, התאורים מוחשיים .

סיפור אהבה ( כמו בסרטים/בספרים) בתקופה של התרחשויות הסטוריות מרגשות בישראל.

סיפורים מרגשים על החיים בגימנסיה,על החיים אחרי הלימודים בהתנדבות בקיבוצים ,

הגעגועים התכופים בינה ובין חברה האהוב , המכתבים שכתבו זה לזה והשירים הנפלאים

שהחבר כתב לה. על  אהבה מרגשת שהסתיימה  בחתונה ♥

אני ממליצה גם לקרֹא (בגוגל) על תולדות המשפחה של דליה אביאל-אבולעפיה .

ובסוד אגלה לכם שדליה היא 'המורה דליה' שלי/שלנו שחנכה אותנו מכתה ב' עד ח'

איך אומרים היום? אין דברים כאלה!

לפני מספר שנים נפגשנו איתה בהתרגשות רבה כל "ילדי" הכתה

ואני שומרת איתה על קשר טלפוני לפחות פעמיים בשנה לפני החגים ,

קולה נשאר כשהיה וכל שיחה איתה מרגשת מחדש

( חיבור נוסף בינינו בימים אלה הוא בפייסבוק)

ברור שהתרגשתי לקרֹא את סיפורה המעניין על  חיי הנעורים שלה ,

על סיפורה המופלא על אהבתה לחבר שלימים היה בעלה שגם אותו כמובן הכרנו .