יומני היקר

   אשה שנראתה האחראית על הדיור מוגן (בית האבות)

 הודיעה לי שההנהלה החליטה להעביר  את כל תושבי המקום לשלושה בתי אבות אחרים,

אחד האנשים שאני מכירה אמר לי שהחליט לא לעבור

ויעבור למחלקה הסיעודית ( אותה הוחלט להשאיר במקום)

 אני רואה את אבא שלי מחבקת אותו ולוחשת לו :

    בוא לגור בעיר שלנו

  ...וכך החלום מסתיים...

 זה היה אתמול בבוקר

( או לפנות בוקר בו אני חולמת וכך זוכרת -לפעמים- את החלומות ,וממהרת לרשום לפני שיתנדפו לחלוטין ) 

 והחלום היה לאחר שקבלתי הודעה על פטירתה של אותה קשישה

אולי מישהו מכם זוכר את הפוסט שלי  

על אותה קשישה ( באמת מאוד קשישה)

 שנהגה לבוא בערב יחד עם בנה או כלתה  למבואה של בית האבות 3 פעמים בשבוע

אבי היה ממתין להם ומשוחח עימם

  הוא הכיר אותה כמעט מהיום הראשון בו הגיע    לבית האבות

 ובערבי שבת הם ישבו ליד אותו השולחן ואם מישהו מהם נעדר מסיבה כלשהי דאגו להביא את הלחמניה

לחדר של מי שלא נכח בערב שבת בחדר האוכל . מחוה צנועה ויפה .

במשך הזמן אבי פסק ללכת לשם ( המתכונת של ערבי שבת שונתה)

והיא הועברה למחלקה הסיעודית

וכאמור 2-3 בשבוע נפגשו למחצית השעה

לא יודעת אם זהתה את אבא שלי  וכשאני נכחתי בפגישות שאלה מידי פעם מי אני ( אולי אשתו, חברה שלו...)

במוצאי שבת היא הלכה לעולמה...

ואני חשבתי על אבא שלי שיחיה ויבדל"א

את מי הוא כעת יפגוש בלובי

ועם מי ידבר

האחרים עוברים ושבים או נכנסים למועדון לשמוע הרצאה או לערב מוזיקלי

כולם מברכים אותו לשלום והרבה דורשים בשלומו

אבל אלה שיושבים שם אין להם מבקרים ( בשעה זאת ככל הנראה ) של הילדים

וחלק  יושבים בקפיטריה ואבי יושב במקום קבוע בלובי .

(אני אישית גם לא מכירה את בני המשפחה  של הקשישים האחרים)

אתמול בקרתי את אבי כהרגלי , ולמרות שהיה קצת תשוש נסענו לניחום אבלים ( וטוב עשינו)

  הם הבטיחו שיבואו לבקר  אותו .