לוקחת פסק זמן
לכתוב כאן
זה התחיל ביום ששי לפני יותר משבוע
בין ששי לשבת באחת בלילה כשעל צג הפלאפון המספר של העובד הזר של אבא שלי
ואני בבהלה : מה קרה ?
ועונה לי הרופאה של בית האבות/דיור מוגן
אבא שלך לא מרגיש טוב ואני מזמינה אמבולנס ושולחת אותו לבית החולים
בית החולים בעיר בה אני גרה .
ובמקרה בתי וילדיה מתארחים אצלנו לששי-שבת
ובתי מסיעה אותי לבית החולים
חדר מיון
אוי...חדר מיון
כמה סבלנות צריך לשהיה בחדר מיון
בדיקות דם
צילומים שונים
חלפו כבר חמש שעות
השמש ודאי עלתה כבר
אבל בבית החולים האורות דולקים ואין הבדל בין יום ללילה
לאחר שיחה עם הרופא הוא מודיע לי שאבא שלי יתאשפז
ואני לוקחת מונית הבייתה כי העובד נשאר עימו עד שאשוב לביה"ח
ואני מתלבטת אם ללכת או להשאר עד שיגיע למחלקה,
כך אני עושה בד"כ כשהוא מתאשפז, מלווה אותו למחלקה ומחכה עד שיכנס למיטה.
פסק זמן
מחזירה אתכם מספר שבועות אחורה
בהודעה בפייסבוק אני מקבלת הצעה מחבר צלם (חבר וירטואלי) שמציע לי לשלוח צילומים לתערוכה
שניים-שלושה בלבד. יוצגו שם יצירות בפיסול, ציור וצילום .
לכבוד הוא לי להשתתף בתערוכה בבית האמנים , בית אמנים ידוע ומוכר !
אני מהססת, לא יודעת איזה צילומים לבחור והאם יענו על הקריטריונים של הנושא שבחר לתערוכה
שולחת לו מספר צילומים
הוא בוחר בשניים מהם ויתכן שגם השלישי ייבחר ( את הצילום השלישי אני אוהבת במיוחד)
תלוי במספר המשתתפים , במספר היצירות ובעוד גורמים הקשורים לתערוכה
אני שולחת את התמונות להגדלה ולהדבקה על קנווס ( עלות כספית לא מעטה וגם השתתפות בתערוכה היא בתשלום)
והתערוכה ביום שבת בו אבי אושפז לפנות בבוקר
מתלבטת
עייפה
אך אחר כשעתיים שינה
מתארגנים ויוצאים לדרך של כשעה נסיעה
גשם סוער מלווה אותנו
( בִּתִּי הגיעה במיוחד מרחוק להיות אתי בפתיחת התערוכה)
והגענו בין הראשונים כמובן
אני לא יודעת לאחר ותמיד מקדימה .
הגשם פסק בהגיענו
השמיים התבהרו והשמש האירה .
בהתרגשות פוגשת את החבר הצלם
חיבוקים והתרגשות (כבר לא וירטואליות)
עם כניסתנו לאולם על הקיר ממול אני רואה את הצילומים שלי לא שניים, אלא שלושה !
שמחה וצוהלת
ומייד מצטלמת
וגם מצלמת
פתיחה חגיגית במיוחד
התרגשות עצומה !
אווירה נפלאה
הכרות עם חלק מהאמנים, הרבה אנשים הגיעו לפתיחת התערוכה
כמובן הגיעה גם בתי השניה עם כל משפחתה
הנכדים חוגגים ביחד אתי
הספקנו אפילו לחגוג במסעדה .
ובלי פסק זמן הפעם
בתי השניה מחזירה אותי ישר לביתי
אני מחליפה את השמלה החגיגית לבגדי חול ונועלת נעליים נוחות
וכעבור רבע שעה אני מתייצבת ליד מיטתו של אבא שלי
(משחחרת את העובד שתכנן כבר לפני שבוע שהוא יוצא ל-24 שעות חופשה)
וכך חולף לו שבוע ימים ויותר
כשאני יושבת ליד אבי מהבוקר עד הערב ( לפעמים יוצאת לשעה קלה הבייתה)
וממתינה לשובו של העובד שנשאר ללילה.
בין השאר עסוקה בשיחות טלפון ומחשבות רבות מטרידות...
ואני "מספיקה" גם לחטוף שפעת קלה
ומתפללת לטוב , לכוח ולשלווה .
( התמונה מגוגל , כל הזכויות ליוצר/ת , לא מצאתי את שם האמן/האמנית)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
נ*גה