יומני היקר

 אני כמעט ואינני  צופה בחדשות או קוראת עיתונים, נוהגת לרפרף על הכותרות ,

 ומאז שאני יושבת ליד המחשב עיניי  מרפרפות על הכותרות החדשות ...

 אמש ראיתי את הכותרת על הרצח בתל אביב  במועדון הומו לסבי

 קראתי לבנזוגי , שלא מוותר על אף פיסת חדשות ושאלתי : האם שמעת שנהרגו שני צעירים בתל אביב במועדון?

 והוא מבלי לחשוב שאל: למה ? פרצה שריפה במועדון?

 כלומר, בכלל לא העלה על דעתו שרוצחים  בגלל נטייה מינית שונה ...

כל היום חשבתי לכתוב, להגיב וחשתי מעין מחנק בגרון ...

מתי נלמד לכבד את האחר , השונה, החריג ?

 היום אני חשה שבמקום לצעוד לכיוון הקִדמה , ההכרה שיש גם שונים בחברה, שהם רשאים לחיות לפי נטיות ליבם,

 שאם מישהו בחר בדרך אחרת נכבד את בחירתו   וודאי שלא נִפגע בו.-

 אנו נסוגים לעידן של חושך, עיוורון...

 אף אחד לא מכריח לאהוב , אך מדוע לשנוא?! מדוע לפגוע ?!

    יהי זִכרם של ההרוגים- ברוך!

                   " העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו, לא בגלל האנשים שעושים רע,

                              אלא בגלל אלו שלא עושים דבר בעניין."

                                                                    אלברט איינשטיין

"בהתחלה, חלומות נראים בלתי אפשריים ואז בלתי ניתנים, לבסוף בלתי נמנעים"

כריסטופר ריב ("סופרמן")