יומני היקר

כמעט חצות ועוד מעט יוחלף הדודל היומי

  לרגל יום הולדתו של אהוד מנור ז"ל

אהוד מנור (13 ביולי 1941 -12באפריל 2005 היה פזמונאי, מתרגם , שדרן רדיו ומנחה טלוויזיה ,

מהפוריים שבפזמונאי  ישראל, שהרבה גם בתרגום וכתיבה לתיאטרון ולבידור

והיום הוא גם יום הולדתה של נעמי שמר ז"ל

נעמי שמר (13 ביולי 1930 - 26 ביוני 2004 )

היתה פזמונאית, מלחינה, זמרת ישראלית ומתרגמת שירים

שני פזמונאים אהובים שהלכו לעולמם.

 לבחור שיר של אחד מהם מכל אוסף השירים זה מבצע לא קל

בחרתי את לו יהי של נעמי שמר

ו- לעולם בעקבות השמש /אהוד מנור

השיריים ישארו לנצח !

 הלכתי אתמול לבקר חברת ילדות שבֵּיתה עדיין בשכונה בה גדלתי ,

לאחר מכן  המשכתי בדרכי לרחוב בו גרתי ( ליתר דיוק זה שביל -כך הוא נקרא ,וכל שביל נושא שם של פרח )

נכנסתי לרחוב הקטנטן

חזרתי לתחילתו ושוב נכנסתי , בדקתי את מספרי הבתים

התבוננתי במקום בו היה הבית שלי

לא האמנתי שאני נמצאת במקום בו גדלתי

הבתים היו דו משפחתיים, חד קומתיים

עם גינה ומרפסת פתוחה לחצר אחורית

כמובן הכרנו את כולם

ולפנות ערב שחקנו ברחוב - כל הילדים 

( היום כולם סביב הפלאפון והמחשבים)

חלו בו שינויים רבים

הבתים עדיין חד קומתיים , אבל שונים ואחרים

גדולים יותר , רחבים יותר

גינות נוי רבות ולכל בית שער סגור

לא יכלתי להגדיר את השינוי החד

וכששבתי לביתי קלטתי את ההבדלים

אין מרחב ! הכל כל כך צפוף!

המרחב שהיה מול השביל שלנו שהיה האחרון בשורה וממולו מספר צריפים כולל המכולת השכונתית

המרחב הזה איננו !

מעבר מציץ בניין רב קומות

ממול גן (מעון )ילדים , בניין גדול !

 בביקורי הקודם ( כנראה לפני מספר שנים) השכונה השתנתה, אבל אפשר היה עוד לזהות את המקום

 אבל כעת לבלי הכר !

כפי שאומרות מילות השיר של שלמה ארצי:

בגן העדן של ילדות

אשר היה פורח

הייתי חלק מהנוף

היום אני אורח...

נכנסתי למשתלה לקנות מספר פרחים למרפסת המערבית שלנו שחמה מאוד בימי הקיץ

פרחי וינקה (וגם פטוניה) שמזכירים לי את הגינה בילדותי .

[צילום הפרחים לפני שהעברתי לאדניות]

הנושא החם

מקום אהוב בילדות

מחזיר אותי שנים רבות

לשכונת ילדותי

שכון 'עמידר' (שכיום נושאת שם אחר ) בפאתי העיר , שפעם נקראה 'המושבה' .

הגעתי לשכונה הזאת בהיותי בכתה ג'

 והתגוררתי בה שנים רבות.

שכונה שבה כולם הכירו את כולם .

 היה רחוב ראשי עם רחובות קטנים הנקראים שבילים

שבילים על שמות פרחים .

הבתים היו  בעלי קומה אחת עם קיר משותף לשכנים - דו משפחתיים

ולכולם היתה גינה

ומחסן .

 .

הכניסה לבית בשביל קטן ומסביבו פרחים בוורוד- לבן

מהסלון יצאנו למרפסת פתוחה ומשם לגינה

ממולנו היו צריפים ובצד השני גם בתים בעלי שתי קומות.

לא היו גורדי שחקים !

בית הספר היה בקרבת מקום

גן ילדים בחצר של השכֵנה

וכמובן מכולת שכונתית , שבה כולם קנו ב'הקפה' .

משחקי ילדים, משחקי שכונה

וקריאת האִמהות לשוב הבייתה , כי מאוחר...

שכונה שקטה ונחמדה

בשירו של שלמה ארצי    בנוף ילדות 

הוא שר :

בגן העדן של ילדות
אשר היה פורח,
הייתי חלק מהנוף 

היום אני אורח...

למרות כל השנים שחלפו להן

בהגיעי לשכונה אני חשה תחושה של התרגשות

געגועים לתקופה

לילדוּת של אז

למשחקים שבחוץ

לקִרבה

לשכנוּת הטובה.

השושנה נובלת
 האבן נשברת
אך הידידות
 לעולם נשארת...

 לעתים אחרי שאני מצלמת ,

 הצילום מתקשר לי לנושא לפוסט,

 כמו בצילום הוורדים

הוֶרד הנבול {שבעיני הוא יפה }הזכיר לי את יומן הזכרונות של פעם,

כל הזכויות שמורות לאתר: נוסטלגיה

כשהיינו ילדים ,

וכל אחד מחברי הכתה כתב שורות למזכרת , שודאי חלק מכם הקוראים זוכר אותם

המפורסם ( והנדוש) היה:

על החלון ישבתי

ולך זכרון כתבתי

ופתאם נפל העפרון

 וזה כל הזכרון

או:

 מה אכתוב לך לא אדע

שיר ספור או אגדה ?

ולכן אכתוב לך שתי מלים

ישמרך האלהים!

וּפִנת העברית: ( פעם היתה לי  פִּנה כזאת בבלוג)

  שושנה או ורד ?

{מתוך האתר של השפה העברית}

* כותרת הפוסט כמובן משירה של המשוררת לאה גולדברג

              
למדני אלוהי
ברך והתפלל
על סוד, עלה קמל
על נֹגה פרי בשל
על החֵרות הזאת
לראות לחוש לנשום
לדעת לייחל להיכשל....