יומני היקר

 היום התחלתי בקריאת הספר : אלגנטיות של קיפוד/מוריאֶל בַּרבֶּרי

וכבר בעמודים הראשונים של הספר כשנתקלתי  בתאור האשה שהיא השוערת של הבניין,

 והופיע שם פרוש השם בצרפתית *

קוֹנְסְיֶירְז'   Concierge-הוא דייר הקומה הראשונה בבית מגורים משותף שמתפרנס מעבודה כוועד בית(רכז מנהלות התחזוקה הבירוקרטיות)

ושרת (רכז עבודות התחזוקה הפיזיות) של הבניין בו הוא גר.

הקונסיירז'ים נפוצים בבנייני דירות פשוטים בארצות  אירופאיות  דוברות צרפתית ובארצות בעלות השפעה צרפתית.

לקראת סוף המאה העשרים חלה ירידה בתפוצת המקצוע בצרפת  אך הוא עדיין נפוץ מאוד בכל חלקי שוויץ.

 ישנה סברה‏  שעל פיה מקצוע הקונסיירז' הומצא והונהג באופן המוני על ידי נפוליאון בונפרטה במטרה שבכל בניין יהיה אדם שמכיר

היטב את הדיירים ויוכל למסור עליהם מידע למשטרה אם יקרא לחקירה.

סוג שונה של קונסיירז' הוא שוער בית המלון  שלהבדיל משמו הוא דמות מפתח בתפקוד בית המלון.

המילה הצרפתית הנוכחית למקצוע השוער, "Concierge", היא שיבוש של המילים "compte cierges" (מילולית: 'רושם הנרות')

או "Comte Des Cierges" (מילולית: 'שומר הנרות'), שהיו אנשי שירות בטירות האצילים  

שהמתינו ליד השער ויצאו לקראת המגיעים

 עם נר בידם להאיר את דרכם.

* נזכרתי בשעורי הצרפתית שלמדתי בתיכון, בסה"כ 3 שנים ומטבע הדברים שאינך משתמש בשפה אתה שוכח ,

משום מה המילה הזאת נחרתה במוחי ,

וחשבתי לתומי שמעולם לא פגשתי שוער/ת בניין במציאות , מלבד בסרטים וספרים,

והאם ישנם עדיין שוערי בניין ...

או אולי חלפו להם מהעולם כמו בעלי מקצוע רבים ביניהם החלבן, מוכר הקרח , מתקנת הגרביים-גרבי ניילון בעיקר ,מדליק פנסים הרחוב- כן, קראתי

שהיה אדם שתפקידו היה לעבור בערב כשהוא מצוייד במוט ארוךולהדליק את פנסי הרחוב...

גם סנדלרים וחייטים כמעט ואינם בנמצא כיום...

ואם נזכרנו בסנדלר

נזכר בחלק ממילות השיר של טהר לב ורוזנבלום 

ברחובנו הצר
גר סנדלר אחד מוזר
הוא יושב בצריפו
ולא עושה דבר.

מדפיו הריקים
מכוסים באבק
כבר שנתיים מונח
המרצע בשק.

והוא חולם כי נעליים הוא תופר,
בן על הרים ינוו רגלי המבשר.
על כפיו אותן יביא,
לאליהו הנביא.
שיש לו סיפור מיוחד כדאי להאזין לו  .

אתמול בשעת בין הערביים

 הסתכלנו לשמיים

 וראינו את העורב לפני שפרש כנפיים

אולי זה בגלל שעון החורף

ואולי  הסתו אכן הגיע ...

היום אחר הצהריים , כשהלכתי לים

הרגשתי כבר את קרירות העונה הסתווית .

נכנסתי למים 

הגלים התנפצו למרגלותי

ורוח נעימה לִטפה את  גופי .

מעלי השמש הייתה עדיין מסנוורת

וקרנה על הגלים מרצֶדת,

 משחקת עם הגלים ומשתובבת ...

כשהגעתי היו עוד מספר אנשים

וכמה ילדים שחו במים  הנעימים .

עברה כמחצית השעה

השמש בין העננים התחבאה .

כמעט ולא נשארו אנשים בחוף

איש וכלבו הגיעו לטיול היומי ,

ואני החלטתי בלִבִּי

שמחר אקדים בשעה ,

כדי להספיק להנות מזיו החמה

ומעונת השנה הנעימה .

                             אין כמו גווני הים....

 בפוסט הקודם שמתי תמונה של חבצלת החוף שלא אני צלמתי

 והחלטתי הפעם לצלם את הפרח במו ידי

 ירדתי לים,

 רוח נעימה קבלה את פני                                                                   

בזמן שצִלמתי את הפרחים

 בחנתי את השמיים,

 וראיתי את קרני השמש מבצבצות מבעד לעננים,

 הצטערתי שאין לי מכחול וצבעים

 לצייר את הקרניים הזוהרות בצבע זהוב

 מבעד לגוונים האפורים של העננים.

 השמש ממש שִחקה איתי במחבואים.

 ועוד תמונה מדהימה,

שימו לב מצד שמאל לסירה.

   הִמתנתי  על הספסל

   לראות את השקיעה,

   והִיא  הופיעה  במלא  הדָרָה.  

נושקת  לים

כמעט  נעלמה

  כששבתי לביתי חכתה לי ארוחה טעימה ~

  בצל, זיתים,עגבניות, חציל וביצים- בקיצור: שקשוקה.

  בנזוגי הוא לא מן המבשלים,

  אך מצא מתכון מודבק על המקרר,

  קרא את ההוראות ,

  חתך הירקות... (אח"כ הגיעו המחמאות)

  ויצא תבשיל טעים להפליא !

  אני שלפתי  את המצלמה כהוכחה לארוחה

                       ועוד צילום לסיום היום

                        במערב השמש עמדה לשקוע,

                        ובמרום השמיים ממול הגיחה הלבנה

                           שבקשה גם להופיע בתמונה