יומני היקר

 העייפות שהצטברה

גרמה לי "לרבוץ" על הספה

ותוך כדי חיפוש  מה לצפות בטלוויזיה

אם בכלל

נתקלתי בסרט :

"יומני החופש"

ממליצה למי שטרם ראה

סיפור עם תובנות , נוגע ללב, מרגש...

תקציר עלילת הסרט

סיפורה האמיתי של ארין גרוול, מורה המגיעה לתיכון מוכה אלימות בפרבר אמריקאי,

שתלמידיו חונכו על ברכי השנאה בין הגזעים והשבטים, ובתוך מלחמות הכנופיות העירוניות.

עם הזמן מצליחה המורה להגיע אל ליבם, דרך כתיבת יומנים אישיים,

ובהשראת לימוד השואה ויומנה של אנה פרנק. 

המורה נתקלת בין השאר בחבריה למקצוע החינוך וההוראה שלא רואים את עבודה בעין יפה,

שלא מוכנים לתמוך ולהגיש עזרה

שמשלימים עם האינטרגציה בחינוך בלית ברירה  מבלי לסייע לנערים בדרך הנאותה 

המורה מצליחה מאוד בחינוכם של הנערים שלומדים להעריכה, לכבד אותה ולאהוב אותה !

היא נאלצת לשלם מחיר אישי ומשפחתי אבל לא נרתעה מהדרך בה בחרה.

*הכותרת לקוחה מהמשפט אותו אמרה מיפ חיס -חסידת אומות עולם !

האשה שהחביאה את אנה פרנק ומשפחתה

 הנערות והנערים בביה"ס גייסו כסף במכירת אוכל, בריקודים ועוד

  כדי להביאה אליהם לביקור

כולם היו נרגשים מאוד כאשר בקרה בכתתם

וכאשר אחד הנערים אמר לה שהיא "הגיבורה שלו" !

תשובתה היתה :

"אתם יודעים, כולנו אנשים רגילים,
אך אפילו מזכירה רגילה או עקרת בית או נער
יכולים, בדרכם שלהם,
להדליק אור קטן
בחדר חשוך"....

 ה-1 בספטמבר עבורי תמיד מלווה 

 בהתרגשות  גדולה. 

 רוב חיי עברו בחינוך והוראה. 

 גם אם קבלתי כתה חדשה

 עם תלמידים שאינני מכירה, 

 וגם עם עליתי עם תלמידי משנה שעברה

 עדיין  אפפה אותי התרגשות מרובה.

 נכנסת לכתה, שקט בכניסה...

 אני מתרגשת , וגם התלמידים

 מציגה את עצמי ~

 שמי הפרטי ושם משפחתי.

 התלמידים מספרים מעט חוויות

 ואני מנסה לזכור את השמות .

 השעה הראשונה חולפת לה

  ואיתה באה ההקלה.

  עוד שנה מתחילה,

  שיהיה לכולם בהצלחה !

וזו הזדמנות נהדרת

 לספר על המורה שליוותה  את חברי ואותי בבית  הספר היסודי.

היא התחילה ללמד את חברי בכתב ב'

ואנוכי הצטרפתי בכתה ג'

היא המשיכה ללמד אותנו עד כתה ח'-

 סוף ביה"ס היסודי.

 דבר יוצא דופן לכל הדעות .

 בכתה ז' היא יצאה לחופשת לידה,

 ממלאת המקום היתה ממש "מסכנה" ...

כל כך היינו רגילים למורה שלנו

נעימת סבר, נחמדה,  קטנת קומה , עם קול של ילדה

 ונדמה לי שמעולם לא הרימה את קולה בכתה.

 לפני מספר שנים ערכנו פגישת מחזור רק של הכתה שלנו

להלן חלק ממה שקראתי באותה פגישה:

זה  תמיד מפתיע  מחדש,    

 איך  חולשים  על חיינו  רגעים  קטנים

ומלאי  משמעות , שמשפיעים על העתיד .

לעיתים  הם  חולפים  עוד  לפני  שהתחילו ,

אך  תרומתם לעתיד  עצומה .

לא כל שכן   תקופה  בת  שמונה  שנים !

     המורה   , היית עבורנו עולם ומלואו ,

 וכך חברת הילדים היוותה את כל עולמנו.

   במחזה  הנקרא חיים חולפות  תמונות  ,שלא שוכחים .

 אני זוכרת תמונה ראשונה :

הגעתי אליכם  , לאחר הכתה השניה.

כשהגעתי  נשאלתי במשרד : "באיזו כתה את  בוחרת ללמוד?" ג'1 או ג' 2, ובחוש של ילדה בחרתי בכתה ג'1 !

אני זוכרת באיזו קלות שִלבת אותי  בנוף הכתה ,

" מי רוצה לשבת ליד הילדה החדשה?" – שאלת .....

הורמו מספר  אצבעות ואחת הבנות נבחרה לשבת לידי , והכל הסתדר.

מאז  היינו כתה מגובשת עם ציונים טובים לרובנו , טיולים שנתיים , תערוכת סוף שנה , מסיבות וחגיגות .

 הופעות  והצגות לחגים , שההכנות להן היו ארוכות ......

הרבה  בנות  מהכתה עוסקות ( או עסקו)  בהוראה , ולמורה שלנו יש חלק לא מבוטל בבחירת המקצוע והייעוד שלנו . השקט  והשלווה בה נהגת בנו השפיעו עלינו  לא מעט .

רובנו ( לפחות  הבנות ) ירשנו  ממך  את כתב  היד  שלך  העגול  והיפה  .

בתמונות נוספות מהעבר  הרחוק אני נזכרת  במסיבת הסיום שלנו בכתה ח' ,

 שחגגנו כבוגרים במקום מיוחד ונפלא  , ונדמה לי שנשארנו  ערים כל הלילה .

זכרון נוסף , שאת המורה   הזמנת אותי ועוד שתיים או שלוש בנות לביתך לסייע בכתיבת תעודות מעבר .

ועוד  תמונה :   לפני  שנפרדנו  ממך  כל אחד  כתב לך מלים  למזכרת  בספר  זכרונות   וצרף  את תמונתו .

 לי  נתת להיות אחראית על ספר הזכרונות , ולהעבירו בין התלמידים . אני  משערת שהייתי גאה מאוד על כך .

בהתבונני  באלבום  התמונות נזכרתי  במספר  הגדול  של תלמידים שהיו בכּתה ,   

איך את   השרֵת   עלינו  שלווה  ונועם  , ולא  היית צריכה להרים את קולך .

היום  בעידן  הטלוויזיה   והאינטרנט  אני  זוכרת   בגעגועים   את  ימי  התום  ,

 התמימות  של  הילדות ואותן  חוויות  בלתי נשכחות  , שהיריעה  קצרה  מלהכילן .

                        ***

                                  תודה לתגובות החמות בפוסט הקודם.

                                    אפשר עדיין להגיב...