היא היתה נערה כבת 16 בכתה י'
והוא המורה לתנ"ך מבוגר ממנה ב 10 או 11 שנים
בתחילת שנות ההוראה שלו .
התאהבו השניים
והוא המתין לה עד שהגיעה לפִרקה
ונִשאו
שנים עבר מאז
והם חיים ביחד .
נזכרתי בספור שלהם אמש בשובי מבית הכנסת לאחר תפילת :
כל נדרי
הלכתי לאִטי ,
ולפתע ראיתי אותו יושב בקן זווית מאחורי פח
נבהלתי לרגע
כי שמעתי שהיה חולה .
הססתי אם לשאול אותו מדוע הוא יושב שם
דאגתי ולכן שאלתי אותו
והוא ענה שעליו לנוח מספר פעמים בדרך עד שיגיע לביתו .
הזכרתי לו מי אני , שמי היה מוכר לו
באחת השנים גם אני למדתי אצלו תנ"ך .
הוא סיפר לנו אז שהוא יודע לכתוב בשתי ידיו כי נולד שמאלי ,
אבל הוריו לא הרשו לו לכתוב ביד שמאל ושמו את ידו בגבס , כך זכרתי
( פעם חשבו שזה פגם)
הזכרתי לו את הסיפור והוא הוסיף ואמר
שכל פעם שכתב ביד שמאל קיבל מכות על היד הזאת.
לאחר מספר דקות של שיחה על ענייני דיומא ומשפחה
ברכתיו לשלום והלכתי לדרכי.
כבר מספר שנים שאני מבקרת את האשה
הזאת ביום הכיפורים . אתמול נודע לי שהיא בבית אבות , לאחר שנפלה.
הערב הלכתי אליה לבקור קצר , היא שמחה ושרה לי את השיר : אנשים טובים באמצע הדרך...
יום הכיפורים הסתיים ובשכנותי התחילו בבניית סוכה
(הצילום לא איכותי, אבל עונתי
)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
נ*גה