יומני היקר

  בבית הכנסת בו אני נוהגת ללכת כבר שנים רבות לשמוע תפילת 'כל נדרי'

ולאחר פטירתה של אמי ז"ל גם לומר תפילת 'יזכור' .

 ביום הכיפורים הזה היתה תחושה   ש'הולך ופוחת הדור'.

השורה בה אני יושבת ( במקום בו ישבה אמי ז"ל שנים רבות) התרוקנה כמעט

ויושבות שם נשים צעירות יותר ,

האשה שישבה מימינה של אמי  ואותה נהגתי לבקר  בשנים האחרונות בביתה

( למי שזוכר מפוסטים ישנים -יום הכיפורים תש"ע )

גם איננה עִמנו עוד ועוד אשה אחת שישבה , שהלכה לעולמה.

כל שנה אנחנו נפגשות שם...

אותן הנשים שחלקן אני  פוגשת רק פעם בשנה

כולן לבושות בלבן

מברכות אשה את רעותה בבריאות וגמר חתימה טובה !

לאחר תפילת 'יזכור ' הלכתי ( גם השנה) לבקר אשה קשישה שהיתה ידידה טובה של אמי .

היה ביניהן פער בגיל של  כ-20 שנה ,אבל הקשישה 'אימצה' את אמי -ככה נהגנו לומר.

היא בת 101! מדברת לעניין , למרות שלא נזכרה מי אני, אבל הודתה לי שבאתי לבקר אותה !

חזרת לאִטִי לביתי , הרחובות היו כמעט ריקים.

שקט של יום הכיפורים ( פחות ילדים עם אופניים כמו בשנים שעברו)

על ספסל פגשתי אם ששכלה את בנה לאחרונה במבצע 'צוק איתן' , מה יכולתי לומר לה?

מלבד לחבק אותה....

בערב בצאת יום הכיפורים נזכרתי

המנורה שנשארה דולקת בסלון

שהאירה על הפרחים הלבנים

שחלקם נותרו מהחג האחרון

 יצרה צל שמשך את תשומת לִבִּי...

חיכיתי למוצאי יום הכיפורים

וצלמתי

וחשבתי

אורות וצללים

כמו בחיים...

אתמול לאחר תפילת כל נדרי שמתי פעמי  לבית הסמוך לבית הכנסת.

גרה שם קשישה, שעברה כמדומני את גיל 90 צלולה לחלוטין !

בתה , שלמדה אתי, ונשארה רווקה עד עצם היום הזה ,

באה לבקר אותה ופגשתי גם אותה.

אשה מוותיקי העיר .

אשה שהתיידדה עם אמי ז"ל והן היו חברות טובות, למרות שאמי היתה צעירה ממנה.

לעתים לא כל כך קרובות, למען האמת ,אני סרה לבקרה

שומעת מה שלומה

ועונה לשאלותיה.

מזמן לא בקרתיה...

 והפעם שמחתי לראותה

עיניה כהו קצת , וכך זכיתי למחמאה שאני נראית נפלא

והיום לפני תפילת "נעילה" הלכתי לבקר את האשה שהיתה שכנה של אמי בספסל בית הכנסת.

אשה אצילה, מיוחדת במינה.

קוראי הוותיקים ודאי זוכרים את הבִּקור משנה שעברה.יום הכיפורים תש"ע

הפעם היא ספרה לי

   איך נקטעו לימודי הרפואה שלה ( ברוסיה),

  אחרי שנה אחת של לימודים

 וידעה וגם זכרה לספר לי שבשנה הראשונה לומדים על העצמות...

בהתחלה שלחו אותה לחיל רפואה,

 והיא חשבה מה כבר היא יכולה להועיל,

 ואז במקרה גוייסה להנדסה קרבית !

ספרה לי גם על נכדיה , במיוחד על אחד מהם

שניסה מזלו בחו"ל ושב לארץ...

על ניניה וכל משפחתה שבקרה אותה בראש השנה!

היא לא רואה אותם לעתים קרובות, עקב מגוריהם ,שרחקוים ממנה.

  הצעתי לה לכתוב ספר על חייה,

 היא אמרה שהיא כבר לא זוכרת תאריכים...

בצרוף מקרים כעת יושבת לידי מישהי כבת גילי ,

שמבקרת את אותה אשה כל  שבוע באופן קבוע .

  היא היתה חברתו הראשונה של בנה (ז"ל שנפטר כבר )

 הנישואים לא יצאו לפועל

 וכל אחד מהם נישא לבן זוג אחר,

אבל הן נשארו בקשר עד היום הזה...

אני שכל חיים עסקתי באהבה רבה עם ילדים,

מוצאת כעת קשר וחיבה לקשישים ולסיפוריהם המדהימים.

 הוצאתי מארון  הבגדים את בגדי הלבן שלי :

 חצאית   לבנה וחלצה לבנה ,ארוכת שרוולים

 גיהוץ אחרון

 והכנתי ליד   "המחזור" ומטפחת הראש ( מעין צעיף), שהיתה של אמי

     הרחובות התרוקנו...

 אני אוהבת את השקט הזה...

 אנשים בלבן חגיגי הולכים לכוון בית הכנסת...

  בדרך כלל אני מתחילה בכותרת לפוסט,

  היום אני מתלבטת

 ביקור בית ביום הכיפורים

 אשה אצילה

 מחלה

 הארכת חיי אדם

אני מכירה אותה שנים רבות ...

 מקומה בבית הכנסת ליד המושב של אמי ז"ל

עם פטירתה של אמי ירשתי אני את המושב הזה.

אבא שלי , שיחיה, מתעקש כל שנה לשלם עבורו.

אני פוקדת את בית הכנסת   ביום הכיפורים.

בערב יוה"כ לתפילת כל נדרי ובמוצאי יוה"כ לתפילת נעילה.

מאז שאִמי נפטרה אני נוהגת ללכת גם לפני הצהריים לתפילת "יזכור" .

אמש , בהגיעי לביה"כ לא ראיתי אותה את גב' ל.

אשה אצילה, עדינה , לבושה בעידון , עיניה תמיד מחייכות ...

היתה מיודדת עם אמי ז"ל.

 הידידות עברה אלי ...

אלמנה כבת 87 הרבה שנים.

חולה שנים רבות בסרטן העור....

 היום לאחר תפילת "יזכור" החלטתי ללכת לבקר אותה.

 מעולם לא הייתי בביתה, אך מספר פעמים לוויתי אותה לאחר התפילות וידעתי היכן ביתה.

 הִססתי ...

 אולי אפריע לה, אולי לא תשמח לבואי ,

  אך ליבי דחף אותי לביקור הזה !

היא פתחה לי את הדלת...

 לבשה מיד חלוק על גופה הצנום ( רזתה מאוד)

 וישבנו יחד בסלון ביתה.

 הבית מסודר להפליא, מצוחצח נקי .

 היא סִפרה לי שאמש צפתה במרפסת ביתה על נהירת האנשים לבית הכנסת .

 מסתבר שהיא מאושפזת בבית חולים ומקבלת הקרנות .

 היא שוחררה הבייתה רק ליום הכיפורים .

 בהגיעה נִקתה קצת את האבק, אך לפי דבריה אפשר "לגדל חיטה עלהארון מרוב אבק..."

 היא הראתה לי את תמונת בנה היחיד שלפני שמלאו לו 60 ( לפני שנתיים)

 נפטר לפתע מדום לב, לאחר ששב מחגיגה והפלגה לכבוד יום נישואיו.

 היא ספרה לי איך הודיעו לה על מותו :רופאת המשפחה , ידידה ורב שהוא גם קרוב משפחה.

 היא מצפה עדיין לבואו בפתח דלתה

 היא דברה ואני הקשבתי...

 עיני דמעו וגם כעת גרוני נחנק.

 יש לה נכדים ונינים...

 - ואני שואלת ( אין תשובה חד משמעית, אני יודעת)-

 האם יש  טעם לטיפולים הקשים שהיא עוברת , לסבל , לכאבים, לאיבוד חוש הטעם והריח...

 על מנת להאריך את החיים?

  אבא שלי גם כן לא חש בטוב ( ענייני לחץ דם), ואני דואגת מאוד !

   אם תתבוננו היטב תוכלו לראות אשה צעירה , וגם מזווית אחרת אשה זקנה.