לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

יומני היקר


אני כל בוקר מלקטת פרטים קטנים , שמחות קטנות של יום חולין ...


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2020    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

מורה-חיילת


בעקבות הפוסט              מורות חיילות - the KeyMan     שהחזיר אותי  שנים רבות אחורה,    

 החלטתי להעלות את הפוסט הזה...

 

 

אני שידעתי מגיל  צעיר מאוד שאהיה מורה , הייתי אוספת את ילדי  השכונה או בני דודים שבאו לבקר ו"מלמדת" אותם...

היה לי ברור שאחר התיכון אלך ללמוד בסמינר למורים  ( מה שקרוי היום המכללה למורים)

וכמובן להיות מורה וגם חיילת בשרות הצבאי.

היינו  בנות 20 והמכיות צעירות מאיתנו, אך מִלאנו אחר הפקודות בטירונות כמו "ילדות טובות".

לאחר הטירונות קבלנו את השרוך האפור ודרגת רב"ט , והיינו מאוד גאות על כך !!

                                        

 

יחידת מורות חיילות הוקמה בצה”ל בשנת 1951 ברוח חזונו של דוד בן-גוריון שראה בצה”ל “צבא העם”

המעורב גם במשימות לאומיות. המורות החיילות במסלולים השונים של היחידה עוסקות בגישור על פערים לימודיים וחברתיים של תלמידים עולים, ובסיוע לתלמידים בעלי צרכים מיוחדים ולתלמידים נזקקים בפריפריה, בפנימיות ובמועדוניות ברחבי הארץ.

 

לי הציעו ללמד חיילים ( חיילים שאמורים להשלים לימודיים במקצועות שונים) .

 לא ממש רציתי ללמד חבר'ה בני גילי והעדפתי ללמד ילדים. אך האפשרות היחידה היתה להיות מורה ממלאת מקום ,

 ולא מורה מן המנין.

וכך הגעתי   למבצע לביעור הבערות.

לאחר קורס בהנחלת הלשון הביאו אותנו לישוב , שמעולם לא שמעתי קודם על שמו .

הישוב היה מאוכלס מיוצאי פרס בעיקר ומעט  יוצאי מרוקו וטוניס. הם היו דיי מסוכסכים ביניהם ולא הבנתי למה .

לאט לאט בניתי לי תוכנית עבודה , מערכת שעות 

לכל אשה היתה תוכנית משלה , לעתים הצטרף הבעל וזכור לי גם  מקרה שהצטרף הבן הגדול.

 לפעמים הסבלנות של האשה היתה פוקעת , ולא מִמשתי את התוכנית שתכננתי.

בכל בית התקבלתי במאור פנים. חיילת צה"ל - כל הכבוד !

 בכל בית "נאלצתי" לשתות תה ( עם שיבה , נענע)  , כדי לא להעליב בסרוב לכיבוד.

 

 נִסיתי להקים מעין מועדון - כתת לימוד ששם ילמדו  מספר נשים ביחד ,

 אך זה לא ממש הצליח , ...התירוצים למיניהם של הנשים היו: היום יש לי יום כביסה,

 היום הייתי חולה, וכיו"ב...

היינו  3 חיילות ( לפעמים הצטרפה רביעית)ובערבים היה דיי משעמם . ( לא היתה טלוויזיה בדירתנו

 ובודאי לא  מחשב...),

 כך שהלכנו לישון מוקדם.

 כל אחת מאיתנו היתה אחראית על ישוב אחר.

 האחראית עלינו היתה משקית , שהופיע מבלי להודיע , כדי לבדוק אם  נשארנו ללון שם גם בימי חמישי .

 למען האמת יכולנו לנסוע הבייתה כבר ביום חמישי לאחר העבודה.

אחראית נוספת היתה מישהי מבוגרת מאוד ( כך היא נראתה לנו אז...) , ממשרד החינוך .

תמיד התרגשנו שהיא הגיעה בהפתעה לבדוק את התנהלות העבודה.

 

לאחר  תקופה מסויימת עברתי לישוב אחר , שהיה קרוב לבסיס צבאי  וכך שמידי פעם יצאנו לעיר הסמוכה עם החיילים.

 באחד הישובים למדתי גם עולים חדשים מאירופה ומתימן , שרצו מאוד ללמוד עברית .

 

  תמונה של אשה באחד המושבים

 הקידמה- מכונת כביסה !

                                     יצאנו גם לטיול עם הנשים לירושלים

 

   הסיפוק מהעבודה היה רב , כאשר ראינו שאִשה שלא החזיקה עִפרון בימי חייה למדה לחתום את שמה ,

  לקרא מכתב  וגם בעתון :   שער למתחיל 

 

                                                                   מורות חיילות כיום

נכתב על ידי נ*גה , 17/11/2009 15:15   בקטגוריות מורות חיילות, שרות צבאי, נוסטלגיה אישית  
38 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Avatarכינוי:  נ*גה

מין: נקבה

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

111,295
הבלוג משוייך לקטגוריות: פילוסופיית חיים , שונות , צילום
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנ*גה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נ*גה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)