יומני היקר

 השמש ממהרת לשקוע שלא באשמתה

מישהו שאל אותה

אם היא מסכימה "להכנע" לשעון החורף

אני ממהרת לחוף הים

אולי הערב , ליתר דיוק אחר הצהריים

"אתפוס" במצלמתי  קרני שמש אחרונות מרצדות בזהב על המים

אנשים ספורים עדיין בים

שקית ניילון חומה עפה ( מישהו שכח אותה) ועורב אחד מקפץ לקראתה

ואולי אף תוהה מי היצור הזה שגם עף וקופץ?

שמתי את השקית בפח האשפה

ויש לציין שפחי האשפה מלאים

כלומר בחוף הזה רוב האנשים שמרו על הנקיון

והשליכו את הפסולת לפני לכתם הבייתה

ואולי כבר עבר איש הנקיון של העיריה ...

 אני מבחינה באדם שהולך ובוחן את החול עם מכשיר , אולי גלאי מתכות

ושם בשקית ניילון קטנה "אוצרות"  שהוא מוצא

ילד קטן מתרוצץ בשמחה והסבים שלו ( כנראה) רצים אחריו ...

השמש נעלמת במהירות

אני מהלכת יחפה וחשה את מי הים הנעימים  

לפתע מגלה בקבוק , אולי מישהו השאיר בו מכתב

או סתם "שכח" להשליך לאשפה,

וכך הוא נראה

והעורב והשקית ( שמעט מקרני השמש צובעות אותה בכתום)

וכמובן השקיעה של יום חם

ללא רוח וללא עננים

אבל יפה כתמיד

הערב יורד

 מרחוק הדייגים ממשיכים ולא מתייאשים אולי יעלה דג בחכתם

 ואני מצלמת את החכה שנותרה בודדה וממתינה גם לדג וגם לדייג.

ושבה לביתי .

 סיפור ראשון

האמת שכתבתי אותו עוד ביום האחרון ללימודים

והכותרת היתה 30 ביוני -30 בצֵל

( *שלושים בצל- שיר של אהוד מנור ששר אורי פיינמן והיה פתיח לתוכנית ברשת ג' למי שזוכר ) 

הוא נותר בטיוטה

וכך כתבתי :

יצאתי בצהרי היום בדיוק !

למשימה קצרה, כי מי יוצא בחום הנורא ולחות שכזאת אם איננו חייב

זהו היום האחרון ללימודים !

ילדים נוהרים משער בית הספר הסמוך למקום מגורי

כולם בחולצת טריקו לבנה .

לילדה שעל צווארה היו תלויות  שתי מדליות בשרוך צבעוני נפלה אחת המדליות

היא לא שמה לב

הרמתי את המדליה ונתתי לה...

בשובי מצאתי על המדרכה את המדליה (אולי לא שלה) ואת השרוך שנתלש ממנה

אולי התאכזבה שנקרעה ובכל מקרה נותרה לה מדליה אחת למזכרת וגאווה !

ואז...

שמעתי את החדשות העצובות וכל כך קשות

ולא יכלתי לכתוב את הפוסט...

סיפור שני

  בנסיעה קצרה ברכבת ילד קטן דיבר בקולי קולות בזמן ההמתנה( מעל רבע שעה) לפני שהרכבת יצאה ובזמן הנסיעה

כל דבר שאמר ממש בקול רם, שהפריע את מנוחת השכנים...הנוסעים השקטים

שתי בחורות עזבו את המקום , אני משערת שבגללו .

אמו לא העירה לו ואני שידעתי שעלי לנסוע נסיעה קצרה סבלתי בשקט

ולפתע קמה אשה מהמושב האחרון וכעסה על האם ובקשה להשתיק את הילד

וטענה שגם היא גדלה ילדים וכו וכו'

לא קל להשתיק ילד, צריך להעסיקו בנסיעה ברכבת

אולי הוא רגיל לדבר כך ומי יודע מה הסיבה ...

לא יודעת אם האם ענתה לה

לקחתי את תיקי ופניתי לדלת כדי לרדת...

והסיפור השלישי

בדרך חזרה נכנסתי למספר דקות ל'חי פארק'

ברבורים, ברווזים שטים שם להנאתם

דגים צבעוניים

וסיקסקים מסתובבים באלגנטיות ובחופשיות

המקום שוקק חיים, במיוחד לפנות ערב כשהורים באים עם הילים הקטנים (יש שם מגרש משחקים ועוד...)

לידי עמדו 3 ילדים וביד אחד מהם כוס פלסטיק

ובתוכה

ביצה!

ביצה גדולה כמו של תרנגולת!

שאלתי אותם היכן הם מצאו את הביצה והם הראו לי את השיחים ששם מצאו ,

ממש בקרבת העופות השונים השוכנים שם

בקשתי מהם להשיב את הביצה למקומה
( לא יודעת אם מישהו מבין העופות עדיין יחפש אותה) ולהשליך את הכוס

הם צייתו והביצה הונחה בזהירות

את הכוס אחד הילדים העף למרחוק ( הסברתי שיש פח בקרבת מקום)

וסיפור קצרצר באותו מקום

  ילד אחר שטייל עם אביו ואחיו ראה אותי מצלמת ואמר לי שהוא גם רוצה לצלם

לפני שהספקתי להגיב אביו כעס עליו

חיכתי ואמרתי

ילדים...

מאחלת לכל הילדים ולהורים !

הנאה ומנוחה ועניין בחופשת הקיץ ( בקייטנות היקרות מידי , עם חברים וסתם בבית,

  ובחופשה עם ההורים וכמובן בקייטנות סבא-סבתא)

*שמתי לב כעת שעובר קו דק בין השיר :שלושים בצל :

 שלושים בצל,
אין לאן לברוח;
שלושים בצל,
עוד מעט אתחיל לצרוח. 
בין הילד הצורח

ובין הסיקסק המשמיע קולות רבים וצורחים  במיוחד אם מאיימים על הקן שלו. 
 

ועוד צילום אחד 

 צילום הינה

( מהפוסט הקודם)

ואיך אפשר שלא להזכר

במערכון  של מתי כספי 'מוריס והיונים'

המערכון הוא מונולוג של כספי ,

המספר בעברית משובשת על סכסוך שפרץ בין מכרה שלו, שרה, והשכן שלה, מוריס,

על רקע תחביבו של הלה לגדל יונים ובדה כי אלו "עומדים על הכביסה של שרה ומ-ח-ר-ב-נ-י-ם על הכביסה".

הסכסוך מתדרדר ולאחריו תוהה הדובר, בשורה מפורסמת שזכתה לחיים משלה,

"אז אני לא מבין למה אומרים שהיונה מביאה את השלום!".

שורות אחרות מן המונולוג הפכו אף הן למצוטטות תדיר, כמו למשל

תיאור העבודה של שרה: "מכבסת - תולה".

^{( למערכון ביצוע ישן יותרשל אבנר דן)}

ואם עסקינן ביונים והתקלה בישרא תוקנה

הנה צילום של יונים שצלמתי  בתחנת הרכבת

ואולי אלה תורים הממתינים לתורם...

 ועוד צילום של יונה על חומות עכו

 החברוּת שלי עם ד. התחילה בבלוגיה (היא לא כותבת כעת יותר משום מה)

המשכנו את ההכרוּת בקבוצת צילום בפייסבוק

וגם יצאנו יחד לסיור צילום עם אחת מקבוצות הצילום

לאחרונה היא יזמה מפגש  בחי פארק באמצעות קבוצת צילום בפייסבוק ששתינו נמצאות בה,

 שנדחה פעם אחת בגלל מזג אויר סוער

זוכרים ? לפני שבועיים או שלושה שר החורף ביקר כאן !

ואר כך היה שרב !

ולבוקר יום ששי ( אתמול )  תוכנן סופסוף המפגש

ואני מצאתי המון תירוצים לא לבוא

עייפה

טרודה

לא הספקתי לבשל  ( בשלתי בכל זאת בלילה )

מועקה

 יהיה חם

 ואז...

החלטתי להפתיע

קמתי מוקדם ( לאחר לילה שכמעט ולא ישנתי)

והגעתי למקום

היינו סה"כ שלוש 'בנות'

צלמנו המון !

 והיתה חוויה נחמדה !

התחלנו בצפייה בברבורים היפהפיים כשהם שטים במים

ברבורונים קטנים ליד אמם שטים להם בנחת.

התרשמנו מלהטוטי הקופים ( שהיה קשה לצלמם),  הלאמורים עם זנבם המפוספס ,

אורנגאוטן  ענק ! 

 הג'ירף הגבוה מאוד שהוציא לשון ארוכה מאוד  , תלש עלים הגבוהים ממנו ולעס אותם.

היען שהלך במרץ מסביב לגן ללא הרף , ממש הליכה ראוייה  לשבח!

הפלמינגו , ראיתם פעם איך הוא נח? יורד על ברכיו כשרגליו הדקיקות מקדימה

( אוף, כואבת לי הברך...)

או עומד על רגל אחת וראשו מסובב אחורנית , מעניין!!

תוכים חמודים , שרגליהם הקטנות אוחזות בענף והם עם הראש כלפי מטה נוגסים בשלל הפֵּרות ואוכלים בתיאבון

וטווסים יפהפיים , אחד מהם פרש את זנבו והראה לנו ( ליתר דיוק כנראה לבת הזוג)כמה 'חתיך' הוא

 לא הספקתי לצלם אותו ...

  ראינו בעלי חיים נוספים כמו שועל קטן, אמו , יען  , דביבונים , צב ענק ,

 פינגווינים שעמדו בצל מרחוק ומסביבם מאווררים  ועוד...

ולהלן מספר מהצילומים הרבים שצלמתי שם  :

כאן הטווס 'שכח' שמצלמים וסובב ראשו לעבר זנבו

גזע עץ שנראה כמו בעל חיים

 ולסיום ורד אחד מתוך הוורדים היפים שהיו שם.

ועוד אחד