יומני היקר

   מזמן קפלתי את השטיח בסלון שליווה אותנו שנים רבות
 שטיח מתוצרת טובה ששומר על צבעיו ,
אבל דורש  שינקו אותו , יגלגלו וירימו אותו לפני שטיפת הרצפות
הוא מאוחסן , אולי מישהו ירצה אותו .
במקומו קניתי שטיח קטן יותר ולפעמים בקיץ  גם הוא מתגלגל ומתקפל במקום כלשהו
ותחושת הרגליים היחפות  על הרצפה הקרה נעימה יותר
ושטיפת הרצפות הופכת למלאכה קלה יותר ,
וכל הסיפור הזה בא כדי להראות לכם את "השטיחים" בטבע
עצים רבים משירים את עליהם
 והמדרכות מתקשטות בשלל צבעים 
 סיגלון (ג'קרנדה) בסגול

 שלטית מקומטת בצהוב

 צאלון באדום 

  וגם ברכיכטון אדרי , המכונה עץ הלהבה

ושטיח אחד של פרחי שקדיה שנשרו לארץ אחרי לילה של ברד סוער

  בוגונוויליה וסיגלון חברו יחדיו


 

  עדה חברתנו לבלוגיה

כתבה שיר נוגע על נשירת עצי הסיגלון   

 וגליתי בבלוג שלה את השיר שכתב שאול טשרניחובסקי

שִׁירַת הַיָּקָרַנְדָה / שאול טשרניחובסקי

יִהְיוּ אֲשֶׁר יִהְיוּ, – כֻּלָּם

סוֹפָם: אֶל קוֹל שׁוֹפָר

יִפְּלוּ נוֹפְלִים, בְּיוֹם נִבְלָם

בַּעֲרֵמוֹת עַל פְּנֵי עָפָר,

כַּעֲרֵמוֹת פִּרְחֵי-לִילַךְ

הַיָּקָרַנְדָה.

וּמִי יוֹדֵעַ חֲלוֹמָם

חָלְמוּ עַל פָּרָשַׁת

צֵל דִּמְיוֹנוֹתֵיהֶם, הַנָּם

בַּעֲרָפֶל נָמוֹג לְאַט,

כַּעֲרָפֶל דַּק שֶׁל לִילַךְ

הַיָּקָרַנְדָה?

צִוְחַת צִפּוֹר, צִוְחַת פִּתְאֹם...

הֵילִיל הַתַּן בַּסְּבָךְ...

כָּל הַקּוֹלוֹת בּוֹלַעַת תְּהוֹם...

מִי אוֹכֵל מִי?  לָאו הַיְנוּ הַךְ?

בְּמוֹעֲדוֹ יִפְשׁוֹט לִילַךְ

הַיָּקָרַנְדָה – – –

וְלָהּ?  מַה לָהּ לָאֲדָמָה

וְלַחַיִּים סָבִיב?

תִּתְגַל עִם סוֹף-סְתָו, קָמָה

רָמָה תִלְבַּשׁ עִם בֹּא אָבִיב,

וּבְרָמָה לִילָךְ – תָּכֹל

שֶׁל יָקָרַנְדָה.

וְיֵשׁ עוֹד בָּעוֹלָם שִׁירָה

(אִם יֵשׁ אוֹ אֵין עוֹנִים)

קַיֶּמֶת כְּעִקְבוֹת סִירָה...

אַשְׁרַי וְאַשְׁרַיִךְ הַמּוֹנִים

אַךְ לְמִנְיַן קָמוֹת-חִטָּה

וְיָקָרַנְדָה!

בְּסוֹד שֶׁל מַנְגִּינוֹת גְּלוּמוֹת,

מֵעֵבֶר זְמָן, מָקוֹם,

דְּגָנִיָּה בָּאֲלֻמּוֹת

הֲיִי גַם אַתְּ, – עַד שֶׁתִּרְקוֹם

אֶת חֲלוֹמָהּ, חֲלוֹם לִילַךְ

הַיָּקָרַנְדָה.

תל-אביב 13.5.1934

 כבר בוקר ליום שני בחול המועד פסח

 להפתעתנו החורף חזר , אבל רק לזמן קצר והשרב  כבר בפתח .

 ההתרגשות של ערב ליל הסדר חלפה

 כשלקחתי קערה ( להכין  "קניידלך ) שנותרה בין כלי הפסח של אבא שלי ז"ל

  מתקשה להאמין שכבר חלפו כחמישה  חודשים מאז שהחליט שדיי לא בעולמנו ,לחלוחית הופיעה בעיני...

 התרגשות לקראת עריכת הסדר בביתי , עצב ושמחה מהולים יחדיו.

הסדר היה בסדר כפי שאומרים

כמובן שנותר אוכל לימים הבאים

לא פסחנו על עוגת קרם המצות ( ממנה לא נותר כמובן !)

כבד קצוץ , פשטידת תפוחי אדמה שצברה וותק רב במחוזותינו ( קוגל /קיגל תפ"א)

ופשטידת כרובית וברוקולי שהיא "הצעירה" במחוזותינו .

לא אוסיף בתאור המאכלים אבל הילדים בחרו כמובן בשניצל ותפוחי אדמה בתנור .

בעצם כתיבת הפוסט כדי להביא למי שעדיין לא מכיר את השיר : "דיינו "של אהוד מנור ( בפי אבי טלדנו)

הצילום מרמת הגולן, בו טילתי לפני כשבועים עם קבוצת מטיילים .

נוף יפהפה , זרימת הנחלים בעוצמה מרובה לאחר  הגשם הרב שירד השנה, פריחה מדהימה של שפע פרחי העונה .

"דיינו"
של אהוד מנור

 כולכם או רובכם אני משערת שמעתם לאחרונה על חידושי האקדמיה ללשון בנושא כתיב מלא

יש דעות רבות בעד ונגד

אבל לא על הנושא הזה נושא הפוסט

ההקשר הוא השפה העברית .

באחד האמשים ( כך כתב אפרים קישון) נכחתי בהרצאה מעניינת של אבשלום קור על תולדותיה של השפה העברית

בין השאר הוא הזכיר את השיר הראשון שנכתב בעת החדשה  על ידי אליקום צונזר

בשנת 1860

אֱליָקוּם צוּנְזֶר (בכתיב יידי: צונזער; 28 באוקטובר 1836, וילנה – 22 בספטמבר 1913, ניו יורק),

שנודע בכינויו אליקום בדחן, היה בדחן ומשורר יידי יהודי ידוע במזרח אירופה ובהמשך בארצות הברית.

לשיר הזה קדם השיר ביידיש שכתב בשם : דִי בְּלוּם (=הפרח)

( לפי הסבר של אליהו הכהן חוקר הזמר העברי)

ובעברית  שמו : השושנה

 עם ישראל נמשל לשושנה .

 ( בסוף הרשומה ביצוע השיר ע"י נחמה הנדל)

מילים : אליקום צונזער
 לחן : עממי פולני, אליקום צונזער
כתיבה: 1860
 

עַד יְרַחֵם עָלַיִךְ,
חַכִּי עַד יְקַבְּצֵךְ צִיּוֹנָה,
וִיחַדֵּשׁ יָמַיִךְ
כִּימֵי עֲלוּמַיִךְ
וְלִירוּשָׁלַיִם תָּשׁוּבִי בְּרִנָּה.

ועוד שמענו בהרצאה הזֹאת שהיתה מתובלת בשירים נוספים ובחוש הומור

על אמנון ותמר שהוא שמו הנפוץ של סֶגֶל שְׁלָשׁ גּוֹנִי

יש  הטוענים כי ספרו של אברהם מאפו  "אהבת ציון"

שגיבוריו הם אמנון ותמר, תרם   ליצירת הצירוף "אמנון ותמר" ככינוי לזוג אוהבים

ולהשתרשות השם "אמנון ותמר" כשם לפרח.

ואם עסקינן בשפה העברית בחיפושי מצאתי מִלים חדשות שכנראה רובן לא בשימוש היומיומי וגם לא יהיו בעתיד