לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

יומני היקר


אני כל בוקר מלקטת פרטים קטנים , שמחות קטנות של יום חולין ...


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2020    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

הרוח בְּאִבֵּי הַנָּחַל


 

 כבר בוקר ליום שני בחול המועד פסח

 להפתעתנו החורף חזר , אבל רק לזמן קצר והשרב  כבר בפתח .

 ההתרגשות של ערב ליל הסדר חלפה

 כשלקחתי קערה ( להכין  "קניידלך ) שנותרה בין כלי הפסח של אבא שלי ז"ל

  מתקשה להאמין שכבר חלפו כחמישה  חודשים מאז שהחליט שדיי לא בעולמנו ,לחלוחית הופיעה בעיני...

 התרגשות לקראת עריכת הסדר בביתי , עצב ושמחה מהולים יחדיו.

הסדר היה בסדר כפי שאומרים

כמובן שנותר אוכל לימים הבאים

לא פסחנו על עוגת קרם המצות ( ממנה לא נותר כמובן !)

כבד קצוץ , פשטידת תפוחי אדמה שצברה וותק רב במחוזותינו ( קוגל /קיגל תפ"א)

ופשטידת כרובית וברוקולי שהיא "הצעירה" במחוזותינו .

לא אוסיף בתאור המאכלים אבל הילדים בחרו כמובן בשניצל ותפוחי אדמה בתנור .

בעצם כתיבת הפוסט כדי להביא למי שעדיין לא מכיר את השיר : "דיינו "של אהוד מנור ( בפי אבי טלדנו)

הצילום מרמת הגולן, בו טילתי לפני כשבועים עם קבוצת מטיילים .

נוף יפהפה , זרימת הנחלים בעוצמה מרובה לאחר  הגשם הרב שירד השנה, פריחה מדהימה של שפע פרחי העונה .




"דיינו"
של אהוד מנור

 

אם הבוקר יעלה 
ואותנו יגלה, 
אם הלב שוב יתמלא - 
דיינו. 
אם בשמש החמה 
עוד יבשילו שדות קמה, 
אם נישבור רעב וגם צמא 
דיינו. 
ואם נותרה מעט חיבה - דיינו, 
ואם לשמוח יש סיבה - דיינו, 
ויותר אנו לא נבקש.

דיינו, די די דיינו. 
די די דיינו, די די די.

אם נאמר מילה טובה 
שתיגבר על האיבה, 
אם נדע ולו מעט שלווה - 
דיינו. 
אם נימצא עוד אהבה, 
אם נשוב ונישבע 
אם נרגיש שלא אבדה תיקווה - 
דיינו. 
ואם נותרה מעט חיבה - דיינו, 
ואם לשמוח יש סיבה - דיינו, 
ואם ישמח הדור הבא - דיינו, 
ויותר לא נבקש.

דיינו, די די דיינו...

אם נקום ולא ניפחד 
להושיט עוד פעם יד, 
אם נגשים ולו חלום אחד - 
דיינו. 
אם נפתור את החידה 
האחת היחידה, 
אם ניראה שאין זו אגדה - 
דיינו. 
ואם נותרה מעט חיבה - דיינו, 
ואם לשמוח יש סיבה - דיינו, 
ואם ישמח הדור הבא - דיינו, 
ויותר אנו לא נבקש.

דיינו, די די דיינו...

 



 

  "מועדים לשמחה !"

 


 

נכתב על ידי נ*גה , 22/4/2019 10:35   בקטגוריות פסח, משפחה, שירים, מאכלים, מנהגים  
29 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



נסעתי לעיר הגדולה


   

   כשאני נוסעת לעיר הגדולה

( לא  ניו יורק , לונדון או פריז היפה)

סתם לתל אביב

צריכה להיות לכך סיבה טובה

ובכן אתמול  בצהריים שמתי פעמי תל אביבה

עליתי לרכבת שתוביל אותי לשם

תחבורה נהדרת

ללא פקקים וצפירות נהגים .

כשנכנסתי לקניון נבהלתי לרגע מהרעש וההמולה

 אבל כל זה לא העיב

  לקראת הפגישה

קבעתי פגישה עם בתי

לכבוד יום הולדתה

 שתי בנותי חוגגות היום ! יום הולדת !

שתיהן באותו היום בהפרש של חמש שנים

( מאמינה שעובדה זאת כבר הוזכרה באחד הפוסטים הקודמים)

 רק אחת מהבנות יכלה להגיע לפגישה המשמחת

( לכולם אילוצי עבודה ומשפחה)

 קצת למעלה משעתיים בלינו יחדיו

התחבקנו שמחנו

רצינו עוד ...

 אבל הזמן דחק בנו

 ונפרדנו לשלום

 ותהיה עוד חגיגה  כך אני מקוה בחופשה הגדולה

  עם עוגה עם שתי בנותי היקרות וכל המשפחה סבבי

 




 

 (הערה : -וזֹאת לא הפעם הראשונה -מעט המבקרים בישרא לעומת פייסבוק ואל תגידו

שמסמנים סתם לייקים, לומדים מי באמת מפרגן/מברך/מעודד  וכו' גורם לי לחשוב לא פעם האם לפרסם כאן פוסט .

אני מודעת  שיש כאלה שכותבים מעין יומן  יותר למענם מאשר למען הקוראים .

וחלק מאיתנו מפרסם אותם הנושאים גם כאן וגם בפייסבוק -גם אני לעתים אבל עם הבדלים-

דף הפייסבוק שלי בעיקר לצילומים .

 יש נושאים שאני מעדיפה לכתוב בבלוג ,

שלא אכתוב אותם בפייסבוק ולכן מקוה שישרא ישרוד למרות הכל )

נכתב על ידי נ*גה , 20/6/2018 12:15   בקטגוריות יום הולדת, משפחה, ילדים  
18 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



* יש מישהו הרוצה רק טוב גם השנה


 

 

רצוי להתחיל שנה חדשה

ברשומה אחרת

מהקודמת (שלא היתה חביבה במיוחד)

אז ככה...

בערב החג חגגנו בעלי ואני עם אבא שלי

 כמו בשנים האחרונות

 הוא מעדיף שנבוא אליו

השולחנות היו ערוכים בצורה מאוד נאה ( כמו בבית מלון)

מסביב יושבים הקשישים  ורובם עם בני משפחה נלווים (כמונו)

והפעם

היה נחמד מאוד

אבא שלי ערך את הקידוש

קִצרו בברכות (בכל זֹאת זה בית אבות...)

ברכו רק ארבע ברכות מתוך שלל הברכות המצויות

 

( מצאתי בגוגל עוד אחת חדשה:

בקשה / תפילה שנוספה לאחרונה)
יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ ה' אֱלוֹהֵנוּ וֵאלוֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ,
שֶׁיֻּתְּרוּ חבושינו ואסורינו מכלאם וְיַחַזְרוּ נעדרינו בְּרִיאִים וּשְׁלֵמִים לְבָתֵּיהֶם.

שרו מספר שירים ( מי שרצה)

  האוכל לא היה גדוש מידי והיה טעים

אפילו הגפילטע פיש הזכירו קמעא את הבית...


ואתמול בחג הגיעו בני המשפחה אלינו

 בין המאכלים השונים שהכנתי

לא וויתרתי על שניצל כמנת ילדים קריצה

במקום עוגת דבש אפיתי עוגת חלבה  ושוקולד

אכלנו ,שבענו ושמחנו

ומכאן אני מאחלת לכל הקוראים כאן בבלוג

שנה טובה , שנת בריאות ואושר

שנת שלווה , סבלנות וסובלנות

בתקוה שגם השלום יגיע !


*הכותרת מתוך שירה של לאה גולדברג

כל שנה ושנה מוריק הדשא
ועולה החמה ויורד המטר
כל שנה ושנה אדמה מתחדשת
מלבין החצב ומזהיב ההדר
כל שנה נולדים אנשים לרוב
לדמעות ולצחוק, לאחוה ושינאה
יש מישהו הרוצה רק טוב
גם השנה..

נכתב על ידי נ*גה , 23/9/2017 00:08   בקטגוריות ראש השנה, חגים, משפחה  
22 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מ' - סּפּוּרוֹ של איש...


 

 

 הוא ישב לבדו על עתון מהבוקר

שפרש על הספסל ,

שטיפות הגשם הרטיבו אותו

מבין העננים זרחו קרני השמש

 

מספר ספסלים שם

והוא על אחד מהם יושב לבדו

 

 מרכז קניות קטן

מול בתי הקפה שבו יושבים אנשים ,לוגמים קפה ומשוחחים

ממול חנות פרחים ססגוניים

ויונים שאוכלות פרורי לחם להנאתן

 

 

הוא קרא לי

שלום !

מזמן לא ראיתי אותך...

ואני רואה מעֵין  ברק מנצנץ בעיניו

 

הוא תמיד שמח לראות אותי

אני מזכירה לו את הימים הטובים

שהיו

שחלפו לפני...

לפחות כמעט שלושה עשורי שנים

בתו היתה כבת 8 

ילדה חביבה עם שער בהיר

דומה לאמה ממוצא אמריקאי כמדומני ,

שהכרתי במסגרת עבודתי

האם ,אשתו, עזבה מזמן

והבת הלכה (אולי ) בעקבותיה לארץ נכר

גם בנו עבר לשם

עסוק

לפעמים מטלפן , כך הוא מספר לי

והוא אומר לי:

אולי בקיץ כשיהיה לי כסף אסע לשם..

בסוף אני אסע

"הילדה" כך הוא אומר לא מדברת אתי

אבל הבן , לפעמים, כשיש לו זמן

הוא עסוק, את יודעת...

( במוחי עלה "הסקייפ" שכל כך מקצר היום את התקשורת הבין-לאומית

מחבר אותנו לעולם שמעבר לאוקיינוסים ויבשות , אבל אולי אין לו בכלל מחשב ,הרהרתי)

הוא חייך אלי

בפֶה שחסרות בו שִניים...

אני מתבונן באלבומי התמונות כשהיו ילדים קטנים...

 

לבי נעצב...

 

ואני יודעת שבפגישה הבאה

ישוב לספר לי

עליה,על הבת שלו , שבחרה בחיים שהם לא לטעמו, אבל מה הוא יכול לעשות?

את יודעת...הוא אומר : היום ההורים לא יכולם להתערב...

על הבן העסוק

על תוכניותיו לנסוע ולפגוש אותם

וסיים

אם הילדים יטלפנו אמסור דרישת שלום ממך...

 


 

 

 

נכתב על ידי נ*גה , 21/2/2016 15:26   בקטגוריות אנשים, זכרונות, יחסים, ילדים, משפחה, עצבות  
22 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
Avatarכינוי:  נ*גה

מין: נקבה

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

113,313
הבלוג משוייך לקטגוריות: פילוסופיית חיים , שונות , צילום
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנ*גה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נ*גה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)