במסגרת  מנוי התיאטרון יש סרט חינם !

[עלי לבחור אחד מרשימה של 11 סרטים ]

 לא זוכרת מתי הלכתי לראות סרט בבית קולנוע בפעם האחרונה, ואמש החלטתי ללכת לסרט.

שם הסרט : "בתוך הבית"

מדי שבוע, כחלק משיעורי הבית ומשימות הכתיבה,

מגיש קלוד בן ה - 16 למורהו חיבור בו הוא מתאר את קורותיה של משפחה צרפתית ספק דמיונית ספק קיימת:

רגעי היום יום הבנאליים, רגעי האהבה, השגרה, החלומות והכעסים.

ג'רמיין, המורה, רואה בקלוד כשרון כתיבה מיוחד ובין השניים

 מתפתח קשר לא שגרתי שמעורר בו מחדש את התשוקה להוראה.

 אך הטשטוש בין המציאות לבדיה והחדירה לפרטיות,

בין אם אמיתית או לא, מתחילים לאיים על ג'רמיין ועל כל מה שהוא מאמין בו.

[מתוך גוגל]

תוספת שלי: המורה מסייע לתלמידו בשיעורים פרטיים לשיפור הכתיבה, אולי כי הוא לא הצליח בעבר לכתוב.

התלמיד כותב על חברו ומשפחתו ולצופה יש  תחושה של חדירה לפרטיות,

מעין אי נוחות ,

 קשה לדעת מתי התלמיד באמת חווה את מה שהוא רואה וכותב ומתי זה מפרי דמיונו.

ולסרט היה אפילו  קשר כלשהו לפוסט   הקודם , כאשר בתחילתו המורה אומר לתלמידיו בסוף השעור

 לפני יציאתם הביתה לסוף שבוע :" עזבו את הטלפונים שלכם וקראו ספרים , קראו ספרים ושוב חוזר: קראו ספרים !"

ובכן, סוף סוף הלכתי לסרט ולא תאמינו מה קרה?

לקראת סוף הסרט ( נותרו אולי כ-10 דקות)

קרתה תקלה ( חזרנו אחורנית במספר רב של שנים כשהסרט היה נקרע !)

אנשים החלו לצאת מהאולם

המתנו עוד מספר דקות .

איש הבטחון  ברר מה קרה ,ונאמר לנו שהתקלה תתוקן,

 אבל יש להמתין 10 דקות, אולי רבע שעה

כיון שכולם כבר יצאו מהאולם

הלכנו  הבייתה ,

בלי לדעת מהו הסוף ...

  מזמן שמעתי המלצות על הסרט: שלגי קילימנג'רו [רובר גדיגיאן]

הנה קבלתי את הסרט בדי.וי.די

והערב צפיתי בו

לא היה לי שמץ של מושג

מה התוכן שלו

ולא אספר כאן על התוכן, כדי לא לקלקל למי שמתכנן לראותו .

יש לציין שסיפור העלילה מפתיע

ורק ארמוז שלא תראו בו את שלגי קילימנג'רו ,

אבל תצפו בפסגות אחרות שהדמויות העיקריות העפילו אליהן.

 ומשפט אחד שנחרת לי :

"אומץ אמיתי זה להבין את חייו של האחר" .

 תקציר למי שרוצה לצפות בו :

אתמול במקרה לחלוטין הגעתי בצפייה אקראית בטלוויזיה

לסרט , שאמנם כבר התחיל, אך הייתי מרותקת עד סופו.

שם הסרט :איה בני

 אמש ראיתי את הסרט : פריחת הדובדבן , 

 ואני ממליצה לראותו למי שעדיין לא ראה אותו.

 זהו סרט אנושי מאוד, נוגע מאוד, מרגש ורגיש.

 סיפור על משפחה מודרנית גרמנית שיכולה באותה מידה להיות גם אמריקנית,

 צרפתית או ישראלית.

 סיפור על נתק ובדידות, על העולם שקטן והמרחקים שגדלים בין הדורות,

  על ילדים שאינם מכירים את הוריהם ולהפך,

  על בני זוג שחיים שנים ביחד ובעצם לחוד .

  סיפור על חלומות קטנים וגעגועים גדולים, על אובדן וכאב,

  על משמעות החיים ועל התמודדות עם המוות.

  דוריס דוריי מביימת אנסמבל שחקנים מוכשרים בעדינות ובקשב, וכל מחווה,

פיסת דיאלוג, ג'סטה או פריים בסרט מוכיחים שוב, שהעיקר נמצא בפרטים הקטנים

סרט פיוטי ונוגע ללב, על זרות בין קרובים וקרבה בין זרים.

ולמי שמעוניין לקרא יותר :

     פריחת הדובדבן - CHERRY BLOSSOM   

המיזוג בין הפוך הוורוד לתחושת העצבות על כך שהפריחה הקצרה כבר באה אל קיצה,

 מעלה בלב תחושות רכות של מה שנקרא ביפן וואביסאבי - תחושות העצבות על הקיום הקצר,

 על כך שהכל חולף כל כך מהר, על כך שכל יום של אושר מלווה תמיד בתחושת העגמומיות

 על כך שהכל ארעי וחולף כל כך מהר.

רעיון הוואבי-סאבי עומד בבסיס הפילוסופיה היפנית האסתטית שצמחה מהבודהיזם

והוא מביע את עיקרון חוסר השלמות והארעיות של כל הדברים בעולם, כולל האדם.

 יופיו של פרח הדובדבן והצביטה הקטנה בלב נובעים מכך

שפרח יפה כל כך ניחן בחיים קצרים ומת בשיא יופיו.