הנושא החם נראה לי כל כך מעניין, חושבת עליו,מתלבטת מה לכתוב ,
במקום לקחת עט ונייר אני מול המחשב מקלידה...
לא יודעת מה יצא , נראה...
לילדה שהייתי
את ילדה שקטה, ביישנית במקצת...
נולדת בארץ זרה , אך עלית בהיותך בת חצי שנה
ולכן את נחשבת לצברית !
אין שום משמעות לארץ בה נולדת,
וגם את השפה שמדברים בה אינך יודעת,
ואפילו תעודת הלידה אבדה ,
והורייך שהיו צעירים , ניצולי שואה ופליטים באותה ארץ כל מחשבותיהם היו לעלות לארץ ישראל.
כשעלית לארץ סבלת מקשיי התאקלמות למזג האוויר החם , אך למדת לחיות בארץ החדשה.
את יודעת שעלית לכתה א', למרות שהיית צעירה ( יום הולדת בסוף נובמבר),
כי הגננת המליצה.
קבלת תמונה והיא שמורה עמך עד היום.
מהגיל הרך אין הרבה זכרונות...
את זוכרת את כתה א' , באותם ימים אף ילד לא התחצף למורה ובקושי דברת.
הכִּתה הזו , כך זכור לך, בערב שִמשה כבית קולנוע. לא היו עוד כִּתות.
משם עברת למקום אחר, חדש ...
הורייך חִפשו פרנסה , וכך הגיעו לכפר נטוש עם עוד שלוש משפחות,
שתיים בני משפחה ומשפחה אחת ידידים( נראה לי מעין חלוצים)
אביך היה מנהל בניין ואמך פתחה מסעדה( היא קיימת עד היום בשנוי הסגנון),
אמך "האכילה" אנשים, שהבטיחו לשלם בעת קבלת המשכורת...
החיים נראו יפים ופשוטים.
ביה"ס היה במרחק דיי גדול, באותם ימים לא היה כמעט לאף אחד מכונית,
ולרוב היית הולכת ברגל עם עוד שלושה ילדים צעירים ממך בשנתיים.
מי היום נותן לילדיו ללכת כך?
אולי לפעמים לקחו אותנו בעגלה עם חמור, אינני זוכרת.
ביה"ס היה בקבוץ דתי סמוך לכפר.
הורייך שהיו דתיים בגלות, נטשו את הדת כנראה מהטראומה של השואה.
לאחר שנים רבות אביך חזר למקורות, בעקבות מות אחיו הצעיר ממנו, הקפיד להגיד 'קדיש' אחריו ,
והיום הוא שומר מצוות, אך ליברלי מאוד עם ילדיו ונכדיו.
את זוכרת את תפילות הבוקר באותו ביה"ס, שלרוב אֵחַרת אליהן ...
את זוכרת ( ופעם ראשונה מדברת על כך ממש בגלוי וודאי שכותבת בבלוג) ,
שהורייך הכניסו אותך שוב לכתה א' כי בקבוץ לא היתה כתה ב', כתה אחת בלבד!
כמובן שהיית תלמידה מצטיינת ,
איך הם עשו לך את זה? את שואלת...
היום אף הורה לא היה עושה את זה!
אך מצוקות הפרנסה הכריחו אותם. הורייך תמיד היו הורים טובים , תומכים ומשקיעים.
שני שמות של חברות שזכורים מאותה תקופה שרה ודינה.
והנה נולד לך אח, בהיותך בת 7, כמה אהבת אותו , וגם היום אתם בקשר נפלא .
כך חלפו שנתיים , ושוב בעיות פרנסה והחלטה שזה לא מקום למגורים לאנשים רגילים,
ללא קופ"ח , ללא שרותים חיוניים אחרים בנמצא.
ואז בהיותך בכתה ג' עברת למקום מגורייך הנוכחי.
בעיר הזו גרו ידידים של הורייך,
וכשבאת לבקר בפעם הראשונה בהיותך ממש קטנה כבר אז התפעלת מהים הגדול.
היום הראשון בביה"ס החדש זכור לך , נשאלת לאיזו כתה את רוצה? ג' 1 שבה יש מורָה
או ג'2 שבה יש מורֶה?
בחרת בג' 2 של המורָה , וזכית במורַה לחיים, שליוותה אותך ואת כתתך עד כתה ח' !!
זכית בחברים/חברות שחלקם את בקשר עד היום.
הייתי ילדה שקטה, נחמדה ומקובלת.
היית תלמידה טובה , מסודרת.
לא זכור לי , שהורייך סייעו לך בשעורי הבית,
אך אני זוכרת שאמך לִמדה אותך לקרא שעות בשעון ,
ומה שקבלת לבת המצווה היה שעון !
בביתך תמיד היו ספרים רבים, אביך במיוחד נהג לקרא , ועד היום קורא בעניין.
לאכול נראה לי שלא כל כך אהבת...
את זוכרת שבכתה ז' , לא היה להורייך אמצעי תשלום לטיול השנתי.
המורה הציעה לשלם מכיסה(!)
אמך שלמה , ולא נתנה לגאותה להִפצע.
את יצאת לטיול.
את זוכרת את החגיגות הנפלאות כל חג, ההצגות שהמורה ביימה.
את זוכרת איך קראת בסתר אצל חברה את הספר "איך באים ילדים לעולם"...
היום כל ילד יודע כבר מוקדם מאוד "סודות" כאלה...
את זוכרת את ליל הסדר, כל שנה אצל דוד אחר , לפי הסדר.
את הורייך החרוצים , שהעבירו את מוסר העבודה לך ולילדייך.
את אמך המסודרת להפליא, שהעבירה את זה בירושה, במיוחד לבתך הבכורה.
את זוכרת את ימי חופשת הקיץ, בו היית מקבצת את ילדי השכונה,
כשכבר היית בכתה ג' או ד' והייתי מלמדת אותם , מעבירה שעורים...
את הבגדים שהגיעו מאמריקה , חלקם לבשת
( את היום את זוכרת את השמלה האדומה...אז עוד אהבת צבע אדום...
היום אין לך בגדים אדומים במלתחה),
וחלק מהבגדים נשארו במחסן ובזמן המשחקים התחפשתם איתם .
הו, והנה נזכרת בחג הסוכות ( אני ממש מתרגשת..., גרוני נחנק)
הורייך והשכנים הצמודים ( גרתם בבית חד קומתי-דו משפחתי ) בנו סוכה במשותף ,
כשהקירות שמיכות ישנות . את הארוחות הילדים אכלו בצוותא.אחיך ואת וילדי השכנים
( בן ובת, שגרים בעירך עד היום).
אמך נהגה להכין ( בין שאר המאכלים)ביצים קשות ממולאות, שטעמם הטָעים עדיין על לשונך.
השכנה הפליאה בעוגות נהדרות( במיוחד עוגת פרג).
כל החגים נחגגו , המסורת המשיכה , וממשיכה עד היום.
והנה נזכרת בכלב "הבלונדיני" שהיה לכם.
משום מה העיריה( אולי אז היתה מועצה)פִּזרה רעל , והוא מת.
אביך, אחיך ואת הלכתם לחולות הים לקבור אותו.
הבית הזה , השכונה הזו נשארו בלִבֵּך , למרות שמזמן אינך גרה בו.
עדיין לבך פועם, אם במקרה את מטיילת לשכונה...
תמונה מהגן במקום מגורייך הראשון
את הילדה השִשִית מימין .
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
נ*גה